סדר הקדימה במיני המרור, כלי השחיטה וקניית ארבעת המינים
בסוגיין (סנהדרין מט, ב) דנו בכל דבר שנשנה במשנה בדרך מנין על הסדר, וסידר התנא דבר אחר דבר, אם הסדר מעכב בו וצריכים לעשות דווקא בסדר שנשנה במשנה, או שמא אין מוקדם ומאוחר בסדר המשניות ואפילו שאחד קודם לשני אין הסדר מעכב.
ומבואר בגמרא שכל המשניות אינן שנויות על הסדר דווקא, מלבד משנתינו בסדר ארבע מיתות בי"ד שנשנתה על הסדר לבאר סדר חומרת המיתות, וכן המשנה בנדה ששנתה סדר הסממנים שנותנים על הבגד שיש עליו דם כדי לבדוק את הדם.
וכן סדר יום הכפורים לחומרא צריך לעשותו לפי הסדר, וסדר הקרבת התמיד צריך למצוה לעשותו לפי הסדר, אלא שבשני אלו אינו מעכב.
וכתבו התוס' (סוטה יז: ד"ה קודם) שגם סדר סוטה מעכב בו הסדר האמור בתורה, אלא שלא נזכר בסוגיין כיון שהמשנה לא סידרה את סדרו על פי הסדר הכתוב בתורה.
והנה בשו"ע (או"ח סי' תעג ס"ה) כתב שלקיום מצוות מרור יוצא אדם ידי חובתו בחזרת, עולשין, תמכא, חרחבינא ומרור, ועיקר המצוה בחזרת, ואם אין לו חזרת יחזר אחר ראשון ראשון, כפי הסדר שהם שנויים. והוא על פי הגהות מיימוניות (חמץ ומצה פ"ז אות כ) . וקשה לכאורה מסוגיין, שמבואר שאין קפידא בכל מקום שנשנה דבר על הסדר, ואין בו מוקדם ומאוחר, ומנין הוציאו הראשונים והשו"ע דין זה שבמרור יש להקדים ולהדר אחר המוקדם במשנה.
וכתב בזה בתבואות שור (יו"ד סי' ו סק"א) , שבאמת בכל מקום שנשנו כמה דברים במשנה אין ענין להקדים אחד מהם על פני חבירו, ולכן במצוות מצה ששנינו (פסחים לה.) 'אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל', אין ענין להדר אחר מצה מחיטים דווקא ולהדר אחר המוקדם במשנה, וכן במה ששנינו לענין כתיבת גיטי נשים (גיטין יט.) 'בכל כותבים בדיו בסם בסיקרא ובקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא של קיימא', אין ענין להדר אחר המוקדם במשנה. אלא שבמקום שאנו רואים שמה שהיה מן הדין להקדימו נשנה על ידי התנא בסוף, היפך הסברא, אז אנו אומרים שיש קפידא בדבר. וכמו שמבואר בסוגיין ששאלו למה הקדים התנא הכתונת לשאר בגדים והרי הוא מאוחר להם בסדר הלבישה, והוצרכו לתת טעם לשינוי הסדר. ולכן לענין מרור נקטו הראשונים והשו"ע שיש קפידא בסדר, כיון שמן הסברא היה להקדים את המרור לפני שאר המינים כיון שהוא מר מכולם, ואף על פי כן שנה אותו התנא האחרון, ומכאן למדו שיש קפידא בדבר מאיזה טעם שלכן צריך להקפיד ולהקדים דווקא את הקודם במשנה. ועל פי זה חלק בתבואות שור על דעת הב"ח (שם ס"ב) שנקט שיש להקדים שחיטה בסכין של מתכת על פני שחיטה בצור, וצור על פני זכוכית וזכוכית על פני קנה, כסדר שהם מנויים בברייתא (חולין טו.) . וכתב בתבואות שור שלפי המבואר אין קפידא להקדים שום דבר שנשנה במשנה או בברייתא קודם, ורק מרור יש בו עניין מיוחד להקדים כמו שנתבאר.
ובספר עץ השדה (פוסק, סי' תרנא ס"ק לט) כתב לענין קניית ארבעת המינים, שאף על פי שהסדר שבו נזכרו המינים בפסוק אינו לעיכובא [עיין שם שהאריך להוכיח זאת], מכל מקום כיון שסוף סוף האתרוג מוקדם בפסוק לשאר המינים, מה יפה מנהג החרדים להדר לקנות האתרוג קודם שאר המינים, כמו שמרומז ברמ"א (סי' תרנח ס"ט) שכל אדם ישתדל ויהא זריז במצוה לקנות לו אתרוג ולולב לבד, והקדים הרמ"א האתרוג ללולב לרמז שיש להדר לקנותו קודם.
