נתינת תרופות הרגעה הגורמות נזק לחולה
בגמ': דלמא מלקות חמור דאמר רב אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא (כתובות לג, ב).
הפוסקים הסתפקו אם מותר לתת תרופות הרגעה כגון מורפיום וכדומה, היכולים לגרום נזק לחולה, ללא ידיעת החולה.
ובשו"ת מנחת שלמה (תנינא סי' פו) הביא ראיה לנידון ממה שאמרו בסוגיין שיסורים קשים מאד לאדם וא"א לסובלם, כמאמרם אלמלי נגדו לחנניה וכו'. [ועיין ביפה תלמוד (ד"ה אלמלי) שציין לכמה ספרים שיסורין קשין ממיתה] ולכן מסתבר שצריכים לרחם על החולה, ולהקל עליו את סבלו, ולהשקיט במעט את הכאבים. ובפרט שגם אפשר שכאבים חזקים מחלישים ומזיקים לאדם יותר מהתרופות. אך אם החולה הוא בהכרה, צריכים להודיע לו על כך, אם הוא בלא"ה יודע את מצבו.
ואפילו אם אינו יודע, מ"מ מצינו בגמ' (סנהדרין פד:) וברש"י (שם) שכתב ואהבת לרעך כמוך לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו, עכ"ל. ובנדון זה שלפנינו הרי כל חולה מבקש ומתחנן להשקיט הכאבים אע"פ שזה מזיק, וכיון שכן גם מסתמא אנן סהדי דניחא לו. וכמובן דכל זה דוקא באופן שהכוונה היא אך ורק להשקטת הכאבים, ומה שזה עלול לקרב קיצו הוא כעין פסיק רישא דלא ניחא ליה.
והוסיף המנחת שלמה, שמצינו בש"ס בכמה מקומות על הרבה דברים שהם ממש קרוב לסכנה, ואפילו הכי כיון דנהוג עלמא לעשות כן אמרינן והאידנא שומר פתאים ד', וכיון שדרך של כל החולים הוא בכך, יתכן ששייך שפיר לומר דבר זה גם בנידון דידן, וצריכים שפיר להשקיט הכאבים, וד' ירחם.
ובתשובות והנהגות (ח"ג סי' שסא) האריך לדון בטעם ההיתר, והביא שפעמים רבות מחמת גודל היסורים האדם בסכנה על עצם חייו, ואזי להשקיט את היסורים הוא בכלל ההצלה. ומיהו אם המורפיום באמת מקצר חיים, על החולה להשתמש בו רק כשמרגיש שחייו קשים מאד, והיסורים מפריעים לגמרי עד שנמאס לו רח"ל לחיות. אבל כשמתפנק במעט יסורים ויכול עוד לסבול בדוחק אל ימהר לטפל במורפיום. וכתב עוד שאין להתיר לקחת תרופות אלו אלא כשמדובר במחלה שנעשה על ידה טריפה וכמו בסרטן שהאבר מקולקל, ולדברי הרופאים מתקלקל והולך, ועד י"ב חודש לא יחיה, אבל כשאינו טריפה כלל אין ראוי לקצר חיים למעט סבל. ומ"מ הביא שם שיש יחידי סגולה שנמנעו בכל אופן מליקח תרופות אלו.
והנה בשו"ת משנה הלכות (חי"ד סי' רסו) נשאל בעניין לקיחת זריקת "עפידורל" (נידעל) אשר מכניסים לעצם השדרה להקל על מכאובי הלידה ויש בזה חשש רחוק כא' מעשרת אלפים לפגוע בחוט השדרה ח"ו שעלול לגרום לשיתוק קל (פאראליזע) רח"ל, ומ"מ הדרך היא שבחול יש שמשתמשים בזה, ואף שיש אחד שניזוק מזה מ"מ שומר פתאים ה'.
וציין למה שאמרו בסוגיין אילמלא נגדוה לחנני' וכו' הוו פלחי, ואמר ליה רב סמא לרב אשי ולא שני לך בין הכאה שיש לה קצבה. ובגמ' (ב"מ פו.) אמר אזילנא מהכא אי מקטל קטלו להאי גברא לא מגלינא, ואי נגידי מנגדין ליה מגלינא. ופרש"י ואם יסרוני ביסורים אגלה. הרי דיסורים גרוע ח"ו ממיתה. ולידה הוא בכלל סכנה כמבואר בגמ' (שבת לב.) ומ"ש בשעת לידתן. וברש"י (שם ד"ה באין לחשבון) משהגיעה לפתח הסכנה. וא"כ כיון דעכשיו רובא דנשים לוקחות זריקה זו בחול, הו"ל בכלל שומר פתאים ה', וממילא בשבת נמי לכאורה מותר, ובפרט שזריקה כשהיא לעצמה אפשר דאינו מוכרח שתוציא דם, ויהיה בכלל חובל, דאפשר דלא הו"ל בכלל פסיק רישא.
ומיהו ודאי נשים שיכולות לסבול קצת, ואין אצלם גדר של סכנה וכיוצא בו, ורוצות לסבול קצת ולא להיות בכלל פתאים, אין להם איסור, ואדרבה תבא אליהם ברכה. וכתב שאף אם אסור לאדם לחבול בעצמו מן התורה, מ"מ ביסורים אינו כן, וכיון שהיא אומרת שמסכימה לכך מותר. וע"ע במה שכתב בחי"ג (סי' קכט).
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' עה) הובא מכתב מבעל הפני מנחם, וז"ל רבים שואלים אותי בענין זריקת "עפידורל" למקשה לילד, להקל על מכאובי הלידה, (והגם שיש חשש קל לפגיעה כל שהיא בחוט השדרה העלול לגרום שיתוק קל, לדברי הרופאים זה אחד מעשרת אלפים, וניתן לרפאותן, ובפרט אם המזריק מומחה ומיומן אין חשש, והם ממליצים ע"ז). ובחול אני בדרך כלל ממליץ על זה. אלא שדן שם לעניין שבת אם יש להמליץ על זה, עיי"ש.
אך בשבט הלוי (שם) כתב שאם היא כבר באמצע תהליך הלידה, והיא מתקשה והיסורים גדולים וקשים לסבול זמן ממושך, בזה פשיטא דאפשר ואולי מצוה ליעץ כן, אבל הרבה הולכים ללידה רגילה על מנת זריקה הנ"ל, ובזה איני רואה מצוה, אבל איני מוחה. (ועיי"ש מה שכתב לגבי שבת).
