נתינת צדקה פחות משוה פרוטה

בגמ': אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף וכו'. (נדרים לג, א).

בספר היראה לרבינו יונה כתב, היה רגיל בצדקה כפי כחך, ולכל הפחות שעבד עצמך לבורא לתת כופר נפשך חק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה, כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יש לו לעשות צדקה. עכ"ל. יש שדייקו ממה שכתב 'פרוטה או מחצה' שיוצאים ידי חובת צדקה בנתינת חצי פרוטה. 

וכך מבואר בשו"ת מהרי"ל דסקין (סי' כד בהגה"ה) שיוצאים ידי חובת צדקה בנתינה פחות משוה פרוטה. וביאר שמה שפסק המחבר בשו"ע (יו"ד סי' רמט סי"ד) טוב ליתן 'פרוטה' לעני קודם כל תפילה וכו', 'פרוטה' לאו דוקא, אלא שטוב לעשות כן וליתן פרוטה, ומ"מ כתב שם לצדד שאם נדר לתת צדקה אינו נפטר בפחות משו"פ.

אך בדרך אמונה (מתנו"ע פ"ז ביה"ל ד"ה מ"ע) כתב להוכיח מסוגיין שאין יוצאים ידי חובת צדקה בפחות משו"פ, שהרי אמרו ששומר אבידה הוא שומר שכר בההיא הנאה דלא בעי למיתב ריפתא לעניא, ואם יוצאים בצדקה בפחות משוה פרוטה, הרי הנאתו היא פחות משוה פרוטה, וכתב הש"ך (חו"מ סי' שג סק"א) שאין נעשה שומר שכר בפחות משוה פרוטה.

אמנם הביא בשם אביו הקהילות יעקב שיש לדחות ראיה זו כיון שיתכן שיבואו כמה עניים יחדיו עד שיצטרף לפרוטה, ועיי"ש עוד. ובאגרות ורשימות הקה"י (סי' א) כתב צע"ג בנותן לעני פחות משו"פ אם מקיים מצוות צדקה, דכתיב 'ונתן' ולפי מה שכתבו התוס' בגיטין (כ) ובב"מ (מז) אם אינו נתינת חפץ צריך שוה פרוטה, וצ"ע. וראה לעיל (ג.) דעת ר' אלחנן וסרמן זצ"ל.

והנה לשון הגמ' בסוגיין 'דקא מהני ליה 'פרוטה' דרב יוסף', ואכן בצפנת פענח (מתנות עניים פ"ט) כתב שאם נותן פחות מפרוטה לא חשיב צדקה. וכן כת בשו"ת בית יצחק (או"ח סי' כא אות ב) כתב שלפי המבואר בתוס' מנחות (ס) ובתוס' שבת כה) שאין נתינה בפחות משוה פרוטה, וממילא לפ"ז גם במצות צדקה לא קיים בפחות משוה פרוטה דכתוב ביה נתינה.

ובשו"ת תורה לשמה (סי' רלט) כתב שגם בפחות מפרוטה יש מצוה אלא דלאו אורח ארעא לאתויי, ולכן זה שמתנדב שמן לנר התמיד פחות משוה פרוטה מלמדין אותו שיוסיף עליו להביא שיעור שוה פרוטה לפחות, ואם עני הוא וא"א לו אה"נ יש בידו מצוה.

וע"ע בשו"ת בית הלוי (ח"ג דרוש טז) שכתב, והנה כשנתבונן בגלות הזה אשר כמעט כל המצות אין ביכולתינו לקיימם בכל פרטהים בתכליתם כפי שנצטוינו, דגם במצות שאינם תלוים בארץ עם כל זה יש כמה מהם שיש בפרטיהם מצות שאי אפשר לקיימם, וכמו שבת שחסר לנו המוספים שלו וכדומה, וגם בשארי המצות שאין להם שום שייכות לזה עם כל זה מכובד הפרנסה אי אפשר לקיימם, לבד מצות צדקה שעדיין היא בשלימות, דהרי אין לה קיצבה כמה ליתן וכל אחד לפי עשרו מחוייב בה, ואדרבה אמרו (כתובות נ.) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ואם כן מיעוט הפרנסה אינו סתירה למצוה זו כי לפום גמלא שיחנא (שם סז.), ואדרבה כעת אפשר לקיים מצוה זו יותר בשלימותה מבארץ ישראל דישראל היו שרוים על אדמתן ולא היו עניים מצוין כל כך, מה שאין כן עתה אשר ממש בפרוטה יוכל לקיים פיקוח נפשות ופדיון שבוים בכל רגע ורגע. והוא מהשגחת ה' יתברך עלינו ומטובתו יען כי במצוה זו תלוי הגאולה העתידה, ועל כן לא ניטלה מאתנו עד היום, ואדרבה עוד יותר מצויה היא לנו לקיימה למען נזכה על ידה לגאולה העתידה.