נשים בסעודה שלישית
בגמ': גמרא מני מתניתין לא רבי יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש דתנן וכמה שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי ר"מ רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול (כתובות סד, ב).
המרדכי (שבת סי' שצז) כתב שרבינו תם בתשובה פסק, שנשים חייבות בשלש סעודות בשבת, אף על פי שהן מצות עשה שהזמן גרמא, כיון שגם הן היו באותו הנס של ירידת המן, שמשום כך נתקנו שלש סעודות. ע"כ. וכן הוא בספר הישר לרבינו תם (סי' ע ס"ד). וכן פסק השו"ע (או"ח סי' רצא ס"ו).
ומקור הדין כתב השבולי הלקט (סי' צג) שאף על פי שהן מצות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום כיון שנאמר אכלוהו היום, לכולם נאמר, בין לאנשים בין לנשים. ע"ש. והרמב"ן והר"ן (שבת קיז.) כתבו על טעמו של רבינו תם, שאין צורך בזה, שמכיון שדרשו חז"ל (ברכות כ:) שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו, כל שישנו בשמירת השבת, ישנו בזכירה, כלומר קידוש והבדלה, הוא הדין לכל מעשה שבת שהאנשים והנשים שוים. ע"כ. וכן פסק המאירי (שבת קיח:), שהנשים שוות לאנשים לכל עניני שבת, הן לבצוע על לחם משנה, והן לחיוב שלש סעודות, והן לענין קידוש והבדלה. ע"כ.
אמנם הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (סי' קיד) כתב, שאף על פי שהפרי מגדים כתב בשם רבי דוד אבודרהם, שהנשים חייבות בלחם משנה מפני שאף הן היו באותו הנס, מכל מקום אין דבריו מוכרחים. ומנהג הנשים שלא להקפיד על כך, מפני שזה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, שהנשים פטורות, וגם מה שכתב הר"ן שבכל עניני שבת הנשים שוות לאנשים, מפני שהתורה הקישה זכירה לשמירה, אין דבריו מוכרחים, שיש לומר שדוקא לענין זכירת קידוש והבדלה הוקשו, ולא לשאר דברים, ומכיון שרבינו תם כתב טעם אחר שלא כהר"ן, והר"ן כתב טעם אחר שלא כרבינו תם, יכולות הנשים לפטור עצמן משלש סעודות. ע"כ.
ובשו"ת שואל ומשיב (מהדורה א ח"א סי' סא) כתב ובזה אני אומר במה דכתב ר"ת דנשים חייבות בסעודה שלישית בשבת לפי שאף הן היו באותו נס, וגם הר"ן כתב פרק כל כתבי שהנשים חייבות בסעודה שלישית וכן הוקבע להלכה בשו"ע (או"ח סי' רצא ס"ו), אבל כולם לא הראו מקור בש"ס, ובב"י שם הראה מקורו מסוגיין וכוונתו להא דאמרו כמאן כר' חדקא וכו' אפ"ת רבנן חד לארחי ופרחי ע"ש, הרי מבואר שט"ו סעודות חייב לתת לה וע"כ דסעודה שלישית היא מן התורה.
אך כתב השואל ומשיב, שאין ראייה מכך שחייבות, שיתכן לומר שהם פטורות משום שזה מצות עשה שהזמן גרמא, רק כיון שקיי"ל שיכולות לחייב את עצמם, ואין הבעל יכול לבטלן, א"כ שוב נשתעבד לה בכלל מזונות לתת לה גם ג' סעודות בשבת דהא יכולה לחייב, אבל לעולם אם רוצה שלא לקיים רשאית, לכך הוצרך ר"ת לומר משום דהם בכלל הנס.
ובזה כתב ליישב מה שיש להקשות במה שאמרו שחייב ליתן לה ט"ו סעודות, והיינו משום שנשים חייבות בג' סעודות, וקשה שהרי מבואר בשו"ע (סי' רצא ס"ה) שאם השלים במיני תרגימא והיינו בדברים שמלפתים הפת בבשר ודגים וי"א אפילו בפירות יצא. ולפי"ז הרי מבואר בשו"ע (אהע"ז סי' ע ס"ב) שבשבת צריך לתת לה ג' סעודות ובשר או דגים, ולפ"ז למה צריך לה סעודה שלישית, והלא די בבשר או דגים לבד, והרי נותן לה מעט יין, ולפי הנ"ל מבואר שפיר שהרי לא אמרו רק אם השלים במיני תרגימא יצא, ולא אמרו לכתחילה, ואם כן כל שאם רוצה מחויב לתת לה סעודה שלישית בפת, אם כן נשתעבד לה על דעת זה ודו"ק היטב. [וע"ע בספר הישר סי' סט ס"ד]
ועיין בערוך לנר (סוכה כז. ד"ה ר"א אומר) שהאריך לדון עפ"י סוגיין אם סעודה ג' נחשבת כסעודה בפני עצמה, עיי"ש.
ובכפות תמרים (סוכה לח. ד"ה וראיתי) כתב שלסוברים שאין נשים חייבות בסעודה שלישית אין להקשות עליהם מסוגיין כיון שיתכן שאכן אינם חייבות ומ"מ אם היא רוצה חייב בעלה לתת לה ג' סעודות דהא גדולה מזו אמרו שם דנותן לה סעודה לארחי ופרחי.
