נשואין עם אשה שאביו אינו רוצה שינשא לה
במשנה: על מנת שירצה אבא (קידושין סג, א).
כתב הרמ"א (יו"ד סי' רמ סכ"ה), אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך הבן לשמוע אל האב.
בשו"ת משיב דבר (ח"ב סי' נ) כתב שדין זה אמור רק באופן שאין באשה שחפץ בה הבן בזיון וצער לאב, אבל אם יש בה בזיון לאב אסור לבן לישאנה, עיי"ש.
כיוצא בזה כתב גם ביפה ללב (ח"ג יו"ד שם ס"ק מד) עפ"י דברי הספר חסידים (סי' תקסד) שאם אינה אשה טובה, צריך הוא לשמוע לאביו, והוא חוטא אם אינו עושה כן, וראייתו מיעקב ששמע ליצחק ולא לקח אשה מבנות כנען. וכך מבואר גם בשדי חמד (כללים מערכת כ כלל קמז).
ועיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קיא אות יז) מה שכתב בזה, ובסוף דבריו כתב, כל פעם שבא שאלה כזאת לפנינו אני מחמיץ הדין וממתין אולי יראה הבן צדקת האב אם הוא טוען כבוד משפחה, ואע"פ שהדין עם הבן, אם אין באשה פסול מעיקר הדין.
ואף בנוגע לבת אם מחויבת לשמוע בקול אביה בזה, כתב הנו"ב (מהדו"ת אבהע"ז סי' מה) שפשוט שאין חילוק בין בת לבן, ואין צריכה לשמוע דברי האב אם הוא נגד רצונה. וכך כתב גם בשו"ת אבני צדק (יו"ד סי' צט) שאין חילוק בזה בין בן לבת, ואינה מחויבת לכבדו בזה במה שנוגע לגופה ונפשה וכו', וכן בשו"ת מחנה חיים (אבהע"ז ח"ג סי' לב) השיב בדומה לדברי הנו"ב שאין הבת מחויבת לשמוע אל אביה שלא תינשא לאיש אשר לבה חפץ. וכך פסק גם בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קכד).
אולם בשו"ת תורה לשמה (סי' רסו) כתב, שאב שצוה את בתו לא להנשא כלל, והיא רוצה להינשא כדי להוליד בנים ולא תהו בראה לשבת יצרה, היא מחויבת לשמוע לאביה, כיון שלהלכה אין אשה מצווה בפריה ורביה ואינה חייבת אפילו מדרבנן, רק אם קיימה מצווה זו מקבלת שכר כמי שאינה מצווה ועושה, ולכן מחויבת היא לקיים מצות אביה בדבר זה אשר צוה אותה, כי מצות כבוד אב ואם חייבת בו מן התורה, אמנם אם יש לה טעם אחר וסיבה אחרת במה שרוצה להינשא הנוגעת לענין איסור, כי יראה היא מן מכשול אם תישאר פנויה אז לא תשמע לאביה בזה.
ועיין בשו"ת משנה הלכות (חט"ז סי' סא) שהאריך לחלוק על דבריו ולהוכיח שאין ביד האב לאסור על בתו מלהינשא ואינה צריכה לשמוע לו בזה.
ולדעתי הקצרה אשר לא טוב עשה זה המוסיף, מהטעמים הנאמרים באמת, ואם בעל נפש הוא ויראת חטאו קודמת יפרוש מזה ויקבל שכר על הפרישה. עיי"ש באריכות.
