נשואין עם אלמנה

במשנה: אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים כתובתה מנה (כתובות יב, א).

כתב החיד"א (חיים שאל ח"ב סי' יט, יוסף אומץ סי' מט) עפ"י הזוהר הק' (משפטים קב.), שאין לישא אלמנה כלל מפני שרוח הבעל הראשון מנצח את השני, וכן מבואר בחוות יאיר (סי' קצז), ובמהרש"ם (ח"ב סי' קמא), אך בשם הרה"ק משיניווא כתבו להתיר אחר י"ב חודש, ומ"מ כתב שלא יבא עליה בלילה הראשונה, ועיין גם בעזר מקודש (אבהע"ז סי' סב ס"ז) . וסיים שם החיד"א, ולא נאמרו אלא למצניעיהן אבל לא לפרסמם, והנח להם לישראל ושומר פתאים ה' ורבים שתו והאריכו ימים, והן מפלאות תמים דעים.

 ובחנא וחסדא (ח"ב ציונים מדיני החתן דף רכו:), הביא תיקון מהרש"ש, שיתקבצו עשרה אנשים יראי ה', והוא יאמר שמבקש מהם שיגזרו על רוחא קדמאה, והמה משיבים שגוזרים בכח תוה"ק על אותו הרוח שיסתלק וכו'.

 והנה בפסחים (קיב:) מבואר בגמ' עצה טובה שלא להנשא לאלמנה, ודייק היעב"ץ (שם) שאין בזה חשש סכנה, וכן כתב החיד"א (חיים שאל שם) שאין זה אלא עצה טובה ולא איסורא. וכן בסוגיין מבואר שעשו תקנה משום שראו שנמנעים מלהתחתן עם אלמנות עיי"ש, ומוכח שאין חשש בזה וכן בשו"ע (או"ח סי' שלט) ומ"ב (שם ס"ק לב) דנו בדיני נשואין עם אלמנה, ומבואר שדעת תלמודא דידן שאין חשש בזה.

 ובשדי חמד (מערכת דברי חכמים סי' קכה), הביא גם כן, שבאלמנה חוששים שלא לבוא עליה בלילה הראשונה, ועי' בטעמי המנהגים (דף קטז:) שכתב, ששמע מפי איש נאמן, שיודע בבירור מהרבה גדולים וצדיקים שלא נהגו איסור בזה.

 ובבני יששכר (חדש אדר מאמר ב דרוש ז), כתב בשם המגיד ממזעריטש, שנפש הנפטר אין לה עליה כל כך למחוז חפצה עד שתנשא אלמנתו אם ראויה לכך עדיין, וכתב שהיה הדבר לפלא בעיניו שהוא היפך דברי הזהר, ומבאר שם שהנה חכמים תיקנו בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי, וביאר הר"ן (ב. ד"ה בתולה נשאת) שעיקר התקנה שבתולה נשאת ליום הרביעי הוא משום טענת בתולים, וכיוון שהוצרכו לייחד יום לנשואין ייחדו את יום רביעי משום שיש ברכה, וכן מהטעם ששקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, ומפני שתיקנו לבתולה תקנו גם לאלמנה כדי שלא יאמרו דנישואי אלמנה קיל להו לרבנן. ולכאורה יש להקשות למה יאמרו שהחכמים זלזלו בנישואי אלמנה, ומבאר הבני יששכר שהטעם לזלזול הוא מפני מה שכתב בזוהר הק' שלא לישא אלמנה, ואחר שתיקנו חכמים הזמן לנישואי אלמנה – הרי הוא טובה לנפטר, ועיין בספרו ברכה משולשת (כתובות פ"א מ"א) מה שביאר בזה. וע"ע בדברי יציב (אבהע"ז סי' יג), ובתשובות והנהגות (ח"ד סי' רעט) .

 ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' פה), האריך בענין זה והביא עפ"י הבני יששכר הנ"ל שאין חשש סכנה גם בלילה הראשונה, שכן היה תקנת חכמים, כדאיתא לעיל (ה.), תני בר קפרא, אלמנה נשאת בחמישי, ונבעלת בשישי (היינו ליל שישי), הואיל ונאמרה בו ברכה בדגים, ועוד אמרו שם, תניא מפני מה אמרו אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בשישי וכו', שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, שיהא שמח עמה שלשה ימים, חמישי בשבת וערב שבת ושבת עיי"ש, דש"מ מזה דבכלל תקנת חכמים, היה ג"כ לבעול את האלמנה לילה הראשונה אחרי הנשואין, וליכא סכנה כנ"ל. והביא שם מה שכתב הבני יששכר שגם בזמן הזה באין ב"ד קבוע, שתקנו אשה נשאת בכל יום, הרי ג"כ שאין קפידא, כיון דהכל בא מתקנת חכמים, הם תקנו כעת אשה נשאת בכל יום, ואין קפידא, ובמנחת יצחק האריך לבאר שבזמן הזה גם בלילה הראשונה אין חשש עיי"ש, ומסיים שם שיש לעשות התקון אלמנה, המבואר בספה"ק, וגם מה שהביאו בשם החת"ס ז"ל, שילמוד הבעל השני, קודם החופה, פרק משניות, ולומר קדיש דרבנן לעילוי נשמת הבעל הראשון, ובשו"ת דברי יואל (אבהע"ז סי' קיז) כתב שאם אפשר יש להיזהר בלילה הראשון, עיי"ש.