נסיעה באוטובוס בלא לשלם
בגמ': זה נהנה וזה לא חסר (בבא קמא כ, א).
בספר ברכת אברהם (ארלנגר, מאמרים, מידות עמוד קפח) כתב, בעיני ראיתי ובאזני שמעתי, על רבים שמורים היתר לנפשם לעלות על אוטובוס בלי לשלם כשאין מרגישים בזה, וכפי הנראה הוראת ההיתר באה ממה שעושים חשבון שאינו לוקח מחבירו שום חפץ ולא מפסידו, כי הרי נוסע גם בלעדיו, והרי זה נהנה וזה לא חסר פטור.
אמנם טעות גדולה טועים הם כי כבר מבואר בתוס' (לקמן כא. ד"ה כהדיוט) שאם דעת הבעלים גלוי שלא יהנה אדם בלי לשלם, הרי הוא חייב לשלם, ואם אינו משלם הרי הוא גזלן גמור.
וברמ"א (חו"מ סי' שסג ס"ו) נפסק, שאין כופין לכתחילה על אדם ליתן לחבירו לדור בחצירו גם באופן שאינו חסר, ורק אם כבר דר שם אינו יכול להוציאו, הרי מפורש שכל מי שעולה על האוטובוס חייב לשלם, ועל מנת כן נותנים להשתמש, וח"ו להקל בזה.
וגם מצוי בדברים אלו איסור חילול ה' מהעבירות החמורות, שגם תשובה ויום הכפורים ויסורים לא ממרקין עד המיתה.
