נסויים רפואיים בבעלי חיים
הרמ"א (אבה"ע סי' ה סי"ד) פסק כדברי התרומת הדשן, שכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, אין בו משום איסור צער בעלי חיים, ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, ואין לחשוש משום צער בעלי חיים, ומ"מ העולם נמנעים משום שהיא אכזריות.
ודנו הפוסקים אם מותר בכל אופן וגם בספק רפואה. בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' עא) כתב, שאפילו כשאין הרפואה ברורה מותר כל שיש בו צורך בני אדם, שבל תשחית של גופו עדיף.
וכתב עוד שגם מה שכתב הרמ"א במריטת נוצות שהעולם נמנעים משום אכזריות, היינו דווקא במריטת נוצה שעושה מעשה בידים והעוף מרגיש מאוד הצער בשעת כל מריטה ומריטה, אבל אם אינה מרגשת כלל צער בשעת מעשה, אף אם אחר כך נגרם לבע"ח חולי ומכאוב, אין לחשוש בו אפילו למידת חסידות אם הוא לצורך האדם, ולכן התיר להשקות סמים ארסיים לבע"ח למען ידעו פעולת הסמים בענין רפואת האדם.
אך בשו"ת אמרי שפר (סי' לד) כתב, שכוונת הרמ"א להתיר דווקא במקום הכרח, וכמו שהצורך לרפואה הוא ענין הכרחי, ואין כוונת הרמ"א להתיר בשביל תועלת וריוח ממון, וגם אין הדבר ברור אם מותר לישראל לעשות נסיונות בגוף בעלי חיים כדרך הרופאים, שאין זה לרפואה אלא רק ספק תועלת. ובשו"ת חלקת יעקב (חו"מ סי' לד) דחה דברי האמרי שפר, והוכיח שאין איסור כשהוא לתועלת האדם גם אם אינו אלא ספק, ולכן מדינא מותר לעשות ניסויים רפואיים בבעלי חיים אלא שיש לחשוש בדבר למידת אכזריות.
ובשו"ת שרידי אש (ח"ג סי' ז) חלק, וכתב שאף מידת חסידות אין בזה, שמידת חסידות אינה שייכת אלא במקום שנוגע רק לעצמו, ורשאי אדם להחמיר על עצמו, אבל לא במקום שנוגע לאחרים, כי מאי חזית שצער בע"ח עדיף יותר מצער החולים שאולי יכול לעזור להם.
