נטילת ארבעת המינים במחובר
בגמ': רבי מאיר אומר יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע ואין חכמים מודים לו, ואמר רבי יוסי בר חנינא שחלקו בענבים העומדות ליבצר, מר סבר שכיון שעומדות ליבצר הרי הם כבצורות כבר, ומר סבר לאו כבצורות דמיין. (סנהדרין טו, א).
ומבואר שלדעת חכמים המחובר לקרקע נידון כקרקע ואפילו כשעומד להיבצר.
וכתבו התוס' (ד"ה בענבים) שכן הוא גם בדינים אחרים בתורה, אלא שלענין בעל חוב שגובה מהקרקעות אין העומד להיבצר נידון כקרקע, לפי ששם אין הדבר תלוי אלא בסמיכות דעתו של בעל חוב, שסומך דעתו על הקרקעות לפי שא"א להעלימם, ואין דעתו סומכת על המטלטלין לפי שאפשר להעלימם, ולענין זה הפירות העומדים להיבצר יש להחשיבם כמטלטלין ולא כקרקעות, כיון שאפשר להעלימם ואין דעתו סומכת עליהם.
בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' תקכב) דן לפי זה בנוטל אתרוג ושאר ארבעת המינים כשהם מחוברים לקרקע אם יצא ידי חובתו, וכתב שלמבואר בסוגיין יש לדון את האתרוג כמחובר ולא יצא ידי חובתו שאין זו לקיחה, וצידד שאף אם לא היה חיוב בקוצץ בשבת פרי העומד להיקצץ, מכל מקום אין זו לקיחה תמה.
ובעיקר נידון זה, הנה דעת הצל"ח (שבת קלא. ד"ה ואמרתי לתרץ) שאף אם נטלו בידו במחובר למה לא יצא בו ידי חובתו, הרי לקחו בידו, ו'ולקחתם' כתיב וזה לקח אותו בידו. וכ"כ הרש"ש (סוכה מב.) שיוצאים ידי חובת נטילת לולב באחיזת לולב במקום שהוא מונח, ואף א"צ להגביהו, ולדבריו אין לפסול נטילה במחובר. ובפרי מגדים (א"א סי' תרנג בסוף הסימן) הסתפק בזה באתרוג והדס המחוברים בעציץ מלא עפר וגדל שם, אם יצא ידי חובת לקיחה הואיל ומחובר הוא. ובמנחת פתים (סי' תרנב) הביא דברי הצל"ח והשיג עליו, שלשון לקיחה הוא בלקיחה בתלוש, וכבר העיר בזה בביכורי יעקב (סי' תרנא סק"ל). וכן השיג בילקוט הגרשוני (או"ח סי' תרנג) ועיי"ש עוד מה שכתב בזה.
