נהג שהזיק ע"י שנרדם באמצע נסיעה

בגמ': על האומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר (גיטין פד, א).

בסוגיין הובא מחלוקת התנאים על האומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, שלדעת רב יהודה אל יישן היום שמא יישן למחר, ולדעת רב נחמן יישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר, שדבר זה תלוי ביד האדם שבידו להימנע משינה.

והנה בתוס' (ב"ק כז: ד"ה ושמואל) מבואר שאף שאדם מועד לעולם, מ"מ אם הזיק באונס גמור הרי הוא פטור.

לענין שומר שכר, כתבו התוס' (ב"ק נז. ד"ה כגון) שאם נגנב ממנו באונס גמור הרי הוא חייב, אך במקום אחר (ב"מ מב. ד"ה אמר) כתבו שגם שומר שכר פטור בנגנב ממנו באונס גמור.

דוגמא לאונס גמור, כתבו התוס' (ב"ק שם), כגון בא עליו חולי של טירוף הדעת או שינה נפלה עליו באונס.

אך י"א שאם נאנס ונרדם אין זה בכלל אונס גמור, עיין בב"י (חו"מ סי' שג) שהביא דעות הראשונים בזה.

ובדברי גאונים (כלל צו אות נב) הביא בשם הטורי אבן שכתב על אחד ששכר את חבירו לשמור סחורתו בלילה בשוק, ותקפה עליו משנתו וישן ונגנב הסחורה, שיש לחייבו אף אם היה שומר חנם, כיון ששכרו בלילה בשוק הרי הוא כנשכר שלא לישן, והוא פושע כיון ששיער בנפשו שלא יישן.

בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' שא) נשאל על נהג שישן באמצע נסיעתו ועי"ז נגרם אסון, אם השינה בגדר אונס בלבד שחייב רק בנזק ולא ברפוי, או הוא בגדר אונס קרוב לפשיעה שחייב מלבד הנזק גם ברפוי.

והשיב שאם הנהג נרדם בנסיעה הארוכה מיד קרוב לתחילת הנסיעה, אין ספק שהנהג פשע בנפשו ונפש אחרים שלא ישן מספיק והכניס עצמו בנסיעה כזאת, אולם אם אירע האונס קרוב לסוף הנסיעה שדרך העולם שגם אם ישן קודם כראוי מכל מקום יתכן שתפול על אדם תרדמה ע"י נסיעה ארוכה בפרט בחשכת לילה, ובזה קשה לקבוע שהוא אונס קרוב לפשיעה.