משלוח מנות וקידושי אשה בתרנגולת שנמצאה טריפה לאחר אכילתה
בגמ': ואמר רב יהודה אכלה ערלה אינה חזקה, תניא נמי הכי, אכלה ערלה שביעית וכלאים אינה חזקה (בבא בתרא לו, א).
הבאר היטב (או"ח סי' תרצה סק"ז) הסתפק לגבי אדם ששלח לחבירו משלוח מנות בפורים תרנגולת טריפה, באופן שהשולח וגם המקבל לא ידעו על כך בעת שליחת המשלוח מנות, והמקבל אכל את התרנגולת,
ואח"כ בפורים נודע שהיא טריפה, האם יצא השולח ידי חובת משלוח מנות מאחר וסוף סוף נהנה המקבל, או שלא יצא כיון ששלח לו תרנגולת שאינה ראויה לאכילה מחמת איסורה.
בשו"ת הון יוסף (אהע"ז סי' ה-ו) נדרש לשאלה זו, וכן לשאלה הדומה לזה באדם שקידש אשה בעוף טריפה והמקדש לא ידע על כך בעת הקידושין, ולאחר שהאשה אכלה את העוף נודע לשניהם על טרפותו של העוף. והשואל כתב לומר שאשה זו מקודשת וגם יצא ידי חובת משלוח מנות, על פי דברי הגמרא (בכורות לז.) שהשוחט את הבכור ולא הראה את מומו לכהן ומכר הבשר, ואחר כך נודע שבאיסור נשחט, מה שאכלו הקונים אכלו ויחזיר להם הדמים, ומבואר שם ברש"י שהחזרת הדמים היא משום קנס על כך שמכר הבהמה בעוד שידע שעליו לשאול ולהראות את מומה, ואם כן בנידון דידן שלא עשה שלא כהוגן שהרי לא ידע על הטרפות, ולא שייך לומר שהיה לו לשאול אין לקנסו, ויחולו הקידושין ויקיים מצוות משלוח מנות.
אולם הברכי יוסף (או"ח שם) דן אף הוא בשאלה זו, והכריע ששאלה זו תלויה במחלוקת הרמב"ם והראב"ד לגבי דין אכלה ערלה שביעית וכלאים המוזכר בסוגייתנו, שהרמב"ם (טוען ונטען פי"ב הי"ב) כתב, שדין זה אמור אף כאשר אכל את הפירות עצמם, שיש לו חזקה [על פי גירסת רבינו חננאל שחזקה זו מועילה, ועיין רשב"ם ד"ה אכלה ערלה ותוד"ה הכי] והרי חזקה צריכה אכילת המחזיק, ומכאן שאף אכילת איסור חשובה כיון שסו"ס נהנה ממנה, ולדבריו נראה שגם בטריפה האסורה באכילה יקיים מצוות משלוח מנות. אולם הראב"ד שם השיג על דעת הרמב"ם, וכתב שאכילה זו של ערלה וכלאים שמועלת לענין חזקה אינה בפירות אלא בעצים. ולדבריו אין כל ראיה למשלוח מנות. והרב השואל שם דחה שהרמב"ם חשבה חזקה כיון שעם האיסור יש גם אכילת היתר כמו שפירשו במגדל עוז, אבל בנידו"ד יסכים שאינה הנאה.
ולענין הלכה הכריע בהון יוסף (סי' ה, ח) שהיא ספק מקודשת, וראה שם (סי' ז) תשובת הרב משה סוזין שודאי אינה מקודשת.
