משלוח מנות בקטן הסמוך על שולחן אביו
בגמ': דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול (בבא מציעא יב, א).
בסוגייתנו מבואר שמציאת קטן הסמוך על שולחן אביו, שייכת לאביו. ובנימוקי יוסף (ו. מדפי הרי"ף) הביא את דעת הראשונים הסוברים שאף במתנה הדין כך, ואם נתנו מתנה לקטן הסמוך על שולחן אביו, הרי היא של אביו. ואף אם אביו נתן לו מתנה, הרי היא של אביו, כיון שאין לו יד לזכות בעצמו כלל. דין זה הובא להלכה ברמ"א (חו"מ סי' ער ס"ב).
בפוסקים הובאו כמה נידונים הנובעים להלכה מדין זה.
השבט הלוי (ח"ח סי' קנב) הקשה מהמבואר בגמרא בסוכה (מו:) שאין להקנות לקטן לולב ביום הראשון של חג הסוכות, שהרי הקטן יכול לזכות אך אינו יכול להקנות לאחרים, וצריך שיהיה הלולב שלו ביום הראשון שהרי נאמר בו 'לכם', ואם יתן לקטן שוב לא יוכל הגדול לזכות ממנו ולקיים המצוה, ולהאמור לעיל, מה שמבואר בדברי הגמרא שהקטן קונה לעצמו, הדברים אמורים רק בקטן שאינו סמוך על שולחן אביו, שהרי בסמוך על שולחן אביו אין לו יד לקנין כלל.
אם כן קשה, כיצד יקיים אב שבניו סמוכים על שולחנו [שכך הוא הדבר ברוב המקרים] את מצות חינוך לארבעת המינים בבניו אלו, הרי אף אם יקנה להם את ארבעת המינים שרכש עבורם, לא יזכו הקטנים בזה, שהרי אין להם יד לזכות, ונמצא שעדיין של אביהם הם ולא קיימו מצות ד' מינים כהלכתה, שהרי אינם שלהם.
לפיכך כתב בעל שבט הלוי, שאף שמצוות חינוך צריכה להיעשות כעין המצווה האמיתית, מכל מקום דין שאול אינו מעכב בקטן ואין צריך בה את כל דקדוקי הדינים שבמצווה האמיתית. וכך מבואר בטורי אבן (חגיגה ו.). ולא כמו שמבואר במג"א (סי' תרנח סק"ח) שבקטן צריך שיתקיים הדין 'לכם' שבד' מינים [ועי' בדבריו שסתר הוכחת המג"א מהרא"ש], אלא בהכרח שדין לכם אינו שייך בקטן, ולפיכך יוצא אף בשאול. ונמצא, שאב הנותן לבנו ד' מינים משלו, אף שהקטן לא זכה בהם כפי שנתבאר, מכל מקום הוא מקיים מצוות חינוך בכך שלימד לבנו את צורת המצווה.
נידון נוסף הנובע מהלכה זו, נוגע לנתינת משלוח מנות לקטן. הערוך השולחן (או"ח סי' תרצה ס"ד) הכריע, שהנותן משלוח מנות לקטן, יצא ידי חובת 'משלוח מנות איש לרעהו', כיון שקטן גם נקרא 'רעהו', אמנם, דעת רבי חיים פאלאג'י בספרו מועד לכל חי (דיני פורים סי' לא ס"ק פו) והבן איש חי (שנה א פרשת תצווה הלכות פורים סקט"ז), שאין יוצאים ידי חובת מצוות משלוח מנות בנתינה לקטן.
אמנם, אם נותן לקטן הסמוך על שולחן אביו, כתב בשלמי תודה (פורים עמ' רפה) שאפשר שיוצא ידי חובת משלוח מנות לכל הדעות, והטעם, שהרי אין לקטן זה יד כלל, ומה שנותנים לו שייך לאביו מיד, והרי זה כשולח לאביו. אך סיים, שאפשר שהדבר תלוי במחלוקת האחרונים [עי' מחנה אפרים זכיה ומתנה סי' ב] בגדר זכיית אביו ממנו, האם משמעות הדבר שאביו זכה מיד הנותן, או שפירוש הדבר הוא שהקטן זוכה ואביו זוכה ממנו מיד, ולפי דרך זו שהקטן זוכה קודם, אפשר שעדיין לא יצא ידי חובתו, כיון שנתינתו היתה לקטן, ולא לאביו שזכה ממנו אחרי כן.
