מעלת צדקה לתלמידי חכמים
במשנה: מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים (בבא בתרא קלט, ב).
כתב החיד"א בדבש לפי (מערכת צדיק אות ד), בביאור מה שאמרו חז"ל שעיקר מצות צדקה היא כשנותנים לתלמיד חכם (עי' ויק"ר פכ"ה פ"ב), על פי המבואר בסוגייתינו שהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, והטעם הוא שלפי שהבנות בושות לחזר על הפתחים ולכן דין הוא להרבות חלקן בירושת אביהן.
והרי אמרו חז"ל (שבת קנא:) אמר רב יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מיעני, והקשו בגמרא והא קא חזינן דמיעני, ותירצו אם איתא דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר, כיון שהתלמידי חכמים מתביישים לחזור על הפתחים. וא"כ הרי צריך לזונם בכבוד, ושאר עניים ישאלו על הפתחים.
והוסיף החיד"א שאפשר שזה הטעם במה שאמרו ביומא (עא.) על הפסוק 'אליכם אישים אקרא' (משלי ח ד), אמר רבי ברכיה אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים, כלומר דומים לנשים שמתביישות, והכא נמי תלמידי חכמים אינם מחזרים על הפתחים, ובזה הם דומים לנשים, ולכן הצדקה עם הת"ח היא המעולה, שמתביישים כנשים, והדין הוא שהבנות יזונו.
ובילקוט מעם לועז (משלי ז ד) הביא בשם אחד מגדולי התורה, בפירוש הפסוק (משלי שם) אמור לחכמה אחותי את וגו', שאם יבוא אדם ויאמר איני יכול להחזיק בתורה שהפרנסה בצמצום, יזכירו לו המשנה מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו והבנות יזונו, נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, הרי שגם בזמן מצוקה הבנות ניזונות, והנמשל הוא התורה.
והרמ"א (יו"ד סי' רנא ס"ט) כתב שאפילו אם תלמיד חכם צריך לכסות ועם הארץ לצדקה לצרכי חיותו ממש, תלמיד חכם קודם לעם הארץ, אא"כ אותו עם הארץ נמצא במצב של פיקוח נפש שאז יש להעדיף את עם הארץ על פני התלמיד חכם. אמנם הש"ך (ס"ק טז) כתב שבזה"ז אין דין תלמיד חכם לענין זה, אך בשו"ת יד אליהו (סי' מג, הובא בפת"ש סק"ז) חלק עליו וכתב שגם בזה"ז תלמיד חכם קודם. ובאהבת חסד (פ"ו ה"ו) פסק כדעת היד אליהו.
אמנם בספר החיים לאחי המהר"ל (ח"א פ"ד) כתב שזכויות החזקת תורה אינן בכלל הצדקה, וז"ל, כשם שאדם חייב לתת קרבנות הוא הדין לתלמיד חכם שהם כשותפים, שנאמר את ה' אלוקיך תירא וכו' לרבות תלמיד חכם, ואינו דרך צדקה, שמשלהם אנו נותנים להם, כמו שהכל של הקב"ה, ומה גם שבזכותם העולם קיים.
