מיץ ענבים לקידוש
בגמ': והא תאני ר' חייא יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה נמי דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום. (בבא בתרא צז, א).
בסוגיין מבואר שיין מגתו אפילו לכתחילה כשר לקידוש היום, דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום, וברשב"ם ורבינו גרשום מבואר, שיין מגתו היינו תירוש שאינו תוסס.
וכן פסק השו"ע (או"ח סי' ערב ס"ב) שיין מגתו כשר לקידוש. ומ"מ כתב המג"א (סק"ג) שמצוה יותר ביין ישן. ובמשנה ברורה (סק"ה) הביא דבריו, והוסיף בשם הפרי מגדים שהיינו כשכבר עבר עליו מ' יום. [ועיין במהרי"ל (הל' ר"ה) שכתב, יין ישן משובח, שהרי תירוש אינו מוציא יין ישן].
עפ"י דברי השו"ע כתבו הפוסקים שמיץ ענבים כשר לקידוש, ואף שאינו תוסס, וכדין 'יין מגתו'.
והנה באופן עשיית מיץ ענבים יש שני דרכים. א. לאחר שסוחטים ענבים ויוצא יין, טבע היין שהוא תוסס והמתיקות יוצאת מן היין ונעשה חריף, ולכן כדי לעשות יין רגיל משאירים אותו לתסוס, אך כדי למנוע תסיסה מבשלים את היין מיד קודם התסיסה, ומחזיקים את היין בחבית סתומה או בבקבוק שלא יתסוס. ב. מערבים חומר משמר מגפרית וכיוצ"ב שהוא משפיע שהיין לא יתסוס.
על הדרך השניה יש שהעירו, שהיות ויין זה אין בכוחו להיות משכר מחמת שהניחו בו את החומר הנ"ל, אין ברכתו אלא שהכל. וכך כתב הכנסת הגדולה בתשובה (סי' א, הו"ד בברכ"י או"ח סי' רב) על יין שמניחים בו עפר לבן כדי למנוע תסיסה.
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' יד) ובשו"ת מנחת שלמה (סי' ד) כתבו לבאר, שמברכים על מיץ ענבים מסוג זה ברכת הגפן היות שמיד כשנסחט קודם שתסס כבר חל עליו שם יין לענין קידוש וברכה, וגם כשר בדיעבד אפילו לנסכים, לכן שפיר נשאר עליו ברכת הגפן שהיה עליו קודם אעפ"י שעכשיו כבר אינו ראוי ליעשות יין משכר, כיון שגם עכשיו הוא טוב לשתיה ולא נשתנה אלא לטובה. וע"ע במועדים וזמנים (ח"ג סי' רנה).
אולם בשבות יצחק (ח"ד פי"א אות ג) כתב בשם בעל הקובץ תשובות, שכל שאין ראוי להיות עתה יין אין אומרים בזה שבשעה שנסחט היה ראוי להיות יין כיון שסו"ס עכשיו אינו ראוי. אך כתב (ח"י פי"ב אות ב) שכיום יש מפעלים שכדי למנוע תסיסת היין מניחים בחביות היין חומר שאינו ראוי לשתיה, ולפני שממלאים את המיץ ענבים בבקבוקים מוציאים את החומר ומשיירים ממנו כמות קטנה ושוב יכול המיץ להיות יין, וא"כ שוב יהיה ברכתו בורא פרי הגפן.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' נח) כתב, שאעפ"י שמדברי הרשב"ם (צז: ד"ה יין קוסס) נראה שכשרות יין מגתו הוא מפני שאע"ג שאינו משכר עכשיו מכל מקום משכר לאחר זמן, ולפי"ז מיץ ענבים יהא פסול. אולם במאירי (בסוגיין, פסחים קז) מבואר שיין שאינו משכר אינו פסול לקידוש, ובתנאי שאין עוד ריעותא ביין עצמו, ועפי"ז יש לפסוק שאין חשש לקדש על מיץ ענבים.
ועיין בשאילת ישורון (ח"א סי' ה) ובשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' לח) בדין קידוש במיץ ענבים.
