מחילת הכלה לאביה על התחייבותו לתת דירה
בגמ': וכדרב גידל אמר רב, דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך, לבתך כך וכך, עמדו וקדשו קנו, הן הן הדברים הנקנים באמירה (קידושין ט, ב).
בסוגיין מבואר שמה שמסכמים אבי החתן ואבי הכלה לתת לנשואי בניהם, הם מהדברים שהנקנים באמירה בלבד, וחייבים לקיים את הבטחתם.
בפתחי חושן (אישות פ"ו הערה יד) כתב להסתפק אם יכול החתן למחול לאביו על התחייבויותיו, שלכאורה יש לומר שאם מחל בפירוש, מחילתו מחילה. אך היות שההתחייבות היא לשני בני הזוג, על כן אין מחילת החתן לבדו מועלת, אלא אם כן גם הכלה מוחלת, ואפילו אם ההתחייבות אינה לשני בני הזוג, אלא רק לחתן, מ"מ כיון שהשידוך נעשה על דעת התחייבות זו, ובפרט כשגם אבי הכלה התחייב, יש לומר שלא התחייב אלא משום שגם אבי החתן התחייב, ואין לחתן רשות למחול, ואע"פ שמסברא נראה שלאחר החתונה יכול החתן לתת לאביו מכספו כפי ראות עיניו, שהרי מה שהכניסה הכלה נעשה נכסי צאן ברזל, שיכול החתן לשאת ולתת בהם בלא רשות אשתו, מ"מ יש לעיין אם לפני הנשואין יכול למחול לאביו.
ולאידך גיסא, אם הכלה מחלה לאביה מה שהתחייב לה, נראה מסברא שאינו מועיל שהרי מה שהתחייב לה, הרי זה כאילו התחייב לתת לחתן נכסי צאן ברזל, וזכות הוא לחתן, ואינה יכולה למחול בלא רשותו.
