מזיק לחבירו שיש לו ביטוח
בגמ': בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו, א"ל משמיא רחימו עלה, וכו' (בבא קמא קטז, א).
באור שמח (שכירות פ"ז ה"א) כתב לדון על אחד ששכר בית מחבירו וקיבל עליו אחריות מדליקה, ואח"כ הלך המשכיר והבטיח ביתו בחברת האחריות, ונשרפה הבית, מי מצי השוכר לומר כיון דלית לך פסידא, דדמי ביתך את נוטל מן החברה, אדעתא דא לא קבלתי אחריות.
וכתב, נראה לי לדון, דהשוכר חייב בתשלומי אחריותה, דכמו כן שנינו בפרק הגוזל ומאכיל (בסוגיין) במשנה דשטף נהר חמורו וחמור חבירו כו', ואם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי חייב ליתן לו, בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו, א"ל משמיא רחימו עלה, אלמא דהא דקיבל אחריות הוא משום דמחמת דמציל את של חבירו מפסיד חמור של עצמו, ולסוף לא הפסיד את של עצמו, דעלה מאליו, לא מצי אמר אדעתא דא לא מחייבנא נפשאי באחריות חמורך, דמצי אמר ליה מאי איכפת לך במה דמשמיא רחימו עלי, כש"כ כאן, שע"י מה שנותן שכר קצבתו לחברת האחריות הרויח בתשלומי ביתו, ודאי דבזה לא נפטר השוכר מתשלומי אחריות שקבל עליו. ועיי"ש עוד ראיה לזה, וסיים שהדין ברור שהשוכר שקיבל אחריות משלם דמי הבית.
אמנם בתשו' הרי בשמים (מהדו"ת סי' רמה) דחה ראי' הנ"ל, משום דהתם עיקר הטעם משום דזכי לי' מהפקירא, ועוד דל"ש משמי' רחימו עלי', רק במידי דאתי ממילא, והביא לזה מכמה מקומות בש"ס ופוסקים, ועוד סברות לומר דל"ש בזה מזלו גרם, ולפ"ז לכאורה לא רק דאין ראי' משם לחיוב, אבל יש גם משם ראי' לפטור, דמדהצריך הש"ס ליתן הטעם לחיוב, משום דמשמי' רחימו עלי', ולא אמר בפשטות, דאזלינן בתר תנאי ההתחייבות, ומה לו במה דלבסוף לא הי' לו הפסד, אבל באמת אין ראי' משם, די"ל דשאני התם, דעלה החמור זה בעצמו, ואיגלאי מילתא למפרע, דזה הדבר בעצמו אשר בשבילו הי' התנאי האחריות, לא נאבד ולא נפסד כלל, והרי היא בעין בשלימותו כמו שהי', משא"כ בנדונים הנ"ל, הרי נפסדים, ורק קבלו תשלומיהם ממקום אחר, והיכא דאנו דנין מטעם מזיק כמו בנדון ההרי בשמים, אף אין אנו צריכים לקבלת אחריותו כלל, בודאי אין ראי' משם, ודאתאן מזה לפי"ד ההרי בשמים, אין ראי' מסוגיין.
ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' ז) שנשאל בדין מי ששרף בית חבירו שהי' מובטח ושלמו לו בעלי הביטוח בעד ביתו שנשרף אם חייב השורף לשלם לו והשורף טוען הלא לא גרמתי לך היזק וזה טוען שתשלומין הללו באים מצד אחר מחמת שנתן מעות תשלומי אסיקיראציאן כנהוג ועוד דעכ"פ מחויב לשלם לבעלי אסיקיראציאן דמי ההיזק ויוכל הוא לתבעו. טע"ע בשו"ת קניין תורה בהלכה (ח"ב סי' צד) בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' קכו) ובתשובות והנהגות (ח"א סי' תתכב).
