מזבח מוריד עליו דמעות

בגמ': כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות (גיטין צ, ב). 

במאירי בגיטין כאן כתב פירוש נפלא, דר"ל דהמזבח הוא סניגור לאדם, אך כה"ג אפי' סנגוריו נעשין לו קטיגורין ע"ש. ולפי"ז א"ש הלשון אפי' מזבח, שהיה סנגורו וכנ"ל, אך ראה ברבינו חננאל בסנהדרין (כ"ב א) שלא גורס תיבת אפילו ע"ש. ועי' בתורת חיים לסנהדרין מש"כ לבאר בזה באריכות ובשדי חמד (מערכת הג' אות ט"ז וי"ז) מש"כ אי יש חילוק בין נשואה לארוסה ועוד פרטים בזה ע"ש.

וראה בספר הזכרון לרבי משה ליפשיץ ז"ל (עמ' קי"ב) שהביא מהמהרי"ל לגבי כתיבת שם הנהר בגט שכתב וז"ל: אין כל כך נפקותא בענין הנהרות. וכל מה שמוסיפים הוא לשופרא דגיטא ע"כ. וכ"ק אדמו"ר בעל הפני מנחם זצ"ל העיר שם: שופרא זה יופי, ואיזה יופי כבר יש כאשר המזבח בוכה עליו ע"ש מש"כ עוד.

בעוללות אפרים (בדרושים לנשואין מאמר שטו) ביאר הטעם שבוכה המזבח, משום שבתחילה נבראו דו פרצופים, ולקיחת עפר אדם הראשון נלקח ממקום המזבח, כמו שהביא רש"י (בראשית ב, ז), ועל כן כל זמן שדו הפרצופים מחוברים, מרוצה המזבח, אך כשהם מתפרדים, בוכה, כי מצטער על דבר שלקחו ממנו ועתה נפרד.

עוד ציין שדורשי רשימות מצאו, שבפרשת התמיד נמצאין כל אותיות הא - ב, חוץ מאותיות ג' ט', והיינו משום שהתמידים של בוקר וערב הם עיקר המזבח, והמזבח שונא גט.

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד סי' צח) דקדק, מהו לשון 'אפילו'. וביאר, שהמזבח רגיל בדרך כלל לדמעות כי רבים המה שמורידים דמעות על ידו בבואם שמה ובשעת הקרבת קרבנותיהם עליו כדי שיעלו לרצון לפני ד', ובכל זאת גם המזבח מתרגש ביותר מהצער של אשת נעורים שבעלה בוגד בה ומגרשה, ואיננו יכול להתאפק כבר ומוריד דמעות על כך.