מודה בקנס דרבנן
בגמ': פרט למודה בקנס (בבא קמא יד, א).
בשו"ת יד יוסף (סי' ו), על דבר השאלה בקהילה שיש להם תקנות מקדם, ובתוך התקנות יש תקנה אחת, על מי שיעבור על התקנה יתן ח"י זהובים קנס לקופת הקהל. ואחד מאנשי הקהל נחשד שעבר על התקנה, אבל לא היה רק חשד בעלמא, בלי שום אומדנא דמוכח כלל. וכאשר עמדו מנהיגי הקהל לחקור אח"ז, העיז נגדם והתפאר שכמה פעמים עבר על תקנת הקהילה, והמנהיגים רוצים לענשו בהודאת עצמו שיתן קנס הכתוב בתקנה הנ"ל, ודעת רש"ל הובא בש"ך (חו"מ סי' שפו) דאפי' בקנס דרבנן אמרינן מודה בקנס פטור.
ובשיבת ציון (סי' קט) כתב שאין ביד הקהל לתבוע הקנס הנכתב בפנקס, אמנם יש ביד מנהיגי הקהל לקנסו מפני העזה וחוצפא נגד הפרנסים להיות כמתפאר ונקל בעינו לפרוץ נגד התקנות. והכל כפי ראות עיני ראשי העדה. אך יהיו מתונים בדין וילכו בדרך חכמה והשכל שלא יסתעף מזה מחלוקת, ואם יבקש זה העובר מחילה מפרנסים, יהיו רכים כקנה למחול לו אם יכניע עצמו נגדם ואל ימתחו החבל יותר מדאי עכ"ל. וע"ע בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ד חו"מ סי' שיז) מה שכתב בזה.
