שיעור צדקה לעני המחזר על הפתחים
לעיל הובאו דברי הרשב"א, שהגביל הדין המבואר בסוגיין שהנשבע שלא לתת צדקה לא חלה שבועתו, שזהו דווקא כשיש עני לפניו שתבעו לתת לו. והוסיף, שנראה שדווקא במתנה מועטת כדי פרנסה לשעה יש חיוב צדקה, כמו שאמרו (ב"ב ט.) שנותנים לעני שהגיע לעיר פרנסת לינה, אבל אם נשבע שלא לתת יותר משיעור זה חלה שבועתו, לפי שאינו מושבע להעשירו, וכל זה נכנס בכלל מה שאמרו בסוגיין שמדובר במשנה בנשבע שלא לתת מתנה לעשיר ובזה חלה שבועתו, שכל שהוא למעלה מן הצריך לו עכשיו עשיר הוא.
וכתב בשבט הלוי (שו"ת, ח"ב סי' קיז אות ז), שאע"ג שודאי גם כשנותן יותר מפרנסת לינה הרי זה בכלל צדקה, ואם נתן לו מקיים מצות צדקה בלי ספק, ואם קיבל על עצמו ליתן מחוייב ועומד לקיים נדרו, מכל מקום בסוגיין מדובר לענין מצות עשה של 'נתן תתן' שעליה מושבע ועומד מהר סיני ליתן, ובכלל מצוה זו נכנס רק הצריך לו ביותר עכשיו.
ובאמת כבר פסק כן הרמב"ם (מתנות עניים פ"ז ה"ג) שכתב, לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו, אם אין לו כסות מכסים אותו, אם אין לו כלי בית קונין לו, אם אין לו אשה משיאין אותו וכו', ומצווה אתה להשלים חסרונו ואין אתה מצווה לעשרו. ושם (ה"ז) כתב לענין עני המחזר על הפתחים, שאין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נותנין לו מתנה מועטת, ואסור להחזיר את העני ששאל ריקם, ואפילו אתה נותן לו גרוגרת אחת שנאמר (תהלים עד כא) 'אל ישוב דך נכלם'. והביאו הטור (יו"ד סי' רנ). וכתב הב"ח (שם ס"ב), שכוונתם היא, שאף על פי שחייבים לתת צדקה לעני ככל שיד הנותן משגת כמו שכתב הרמב"ם (שם ה"א), אם העני מחזר על הפתחים אין צריכים לתת לו מתנה מרובה ודי במתנה מועטת, כיון שמיד כל הפתחים יקבץ כל צרכו. וכן נקט להלכה.
