מגורים בבית חמיו לתקופה קצרה
בגמ': כדכתיב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו (בבא בתרא צח, ב).
בסוגיין מבואר שאין דרך החתן לגור בבית חמיו, כדכתיב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין, חתן הדר בבית חמיו.
הרשב"ם (ד"ה קל מסובין) מבאר, שאמנם נוצה קלה יותר מסובין אך נקטו סובין שהוא דבר גרוע, [ואף חתן הדר בבית חמיו הוא דבר גרוע].
ובמס' קידושין (יב:) אמרו, שרב היה מנדה חתן שהיה דר בבית חמיו, אמנם נהרדעי אמרי שרב לא היה מנדה על דבר זה.
בתוס' (שם ד"ה בכולהו) כתבו, שהחתנים בזמן הזה שדרים בבית חמותם סומכים על דעת נהרדעי, והוסיפו שאף לדעת הסוברים שרב מנגיד על זה, מ"מ מה שדרים עכשיו בבית חמותם היינו בשביל טובת הנאה שדרים שם בלא שכירות, שיש הוכחה שאינם דרים בשביל חמותם אלא בשביל שאר טובות שעושין להם.
והנה הרמב"ם (איסורי ביאה פכ"א הט"ו) כתב, אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו שזו עזות פנים היא. והראב"ד (שם) כתב, שאם ייחד לו בית למשכב מותר.
והמהרש"ל בספרו עמודי שלמה על הסמ"ג (ל"ת סי' קכו צה:) כתב לדייק בלשון הרמב"ם שכתב על הדר בבית חמיו שעזות פנים היא לו, והיה לו לכתוב שרב מנגיד, וביאר שהרמב"ם סמך על המבואר בסוגיין שהוא קל מסובין, ולא הביאו בגמרא שהוא איסור שהרי רב מנגיד על זה, ומשמע שהוא דרך מוסר בעלמא.
ובספר חינא וחיסדא (ח"ב השמטות ציונים מדיני חתן אות ו דף רכ) כתב, שהן בזמן הגלות הזה המזונות מתייקרים וכל אדם דחוק על מזונותיו, וע"י שדר בבית חמיו מוצא מעט הרוחה, וגם אין צריך לשכור משרת כי משרת חמיו עושה גם בעבורו, וגם חמיו ניחא ליה שלא ימכור מבגדי אשתו לצורך פרנסה שהרי הם הנדוניא שהביא האב לבתו ויבואו האשה עם בעלה לידי מחלוקת, וגם מפני שאנו דרים בין הגוים וע"י שהיא בבית אביה משמרה, יש להקל בזה.
