מבזה תלמיד חכם בזמן הזה מהו עונשו
בגמ': רבינא אכל בנכייתא. (בבא מציעא סז, ב).
תוס': רבינא אכל בנכייתא. תימה דלעיל וכו' ואומר ר"ת דרבינא לא היה רוצה ליטול השם ולעשות עצמו צורבא מרבנן.
בספר מאזנים למשפט (סי' יא) יצא לדון באדם שביזה ברבים את כל התלמידי חכמים שבדורו, וכינה אותם בכינויי גנאי כגון 'ממזרים' וכיוצ"ב, ונשאל המחבר מה דינו של איש זה וכיצד יענישוהו.
תחילה הביא את דברי הרמב"ם (חובל ומזיק פ"ג ה"ה, תלמוד תורה פ"ו ה"ב) שפסק בענין מבזה תלמיד חכם שעונשו חמור בכמה דברים ממבייש שאר אדם. ולפיכך, המבייש שאר אדם בדברים אינו משלם דבר שהרי ביישו בדברים פטור (ב"ק צא.), ואילו המבייש תלמיד חכם חייב אף אם ביישו בדברים.
נוסף על כך, המבייש את חבירו שמין לו כפי המבייש והמתבייש כמו שנפסק בשו"ע (חו"מ סי' תכ סכ"ד), ואילו המבייש תלמיד חכם קנסוהו בתשלום גבוה שווה ערך לליטרא זהב.
וכן המבייש תלמיד חכם מלבד תשלום הממון שמוטל עליו, דינו גם בנידוי כמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמג ס"ז).
אך המהרי"ק (שורש קסג) הביא את דברי מהר"י מולין, שהוכיח מדברי התוס' בסוגיין (ד"ה רבינא) שבזמננו אין נוהגת חומרת ליטרא זהב, שהרי מצינו בדברי התוס' שרבינא לא החמיר על עצמו לנהוג כצורבא מרבנן בעניין ריבית, והוסיף בביאור הגר"א (שם ס"ק טז) שאם רבינא לא החשיב עצמו לצורבא מדרבנן, כל שכן אנו.
אמנם, אף המהרי"ק מודה לגבי הדין של נידוי בזמן הזה, שמנדים המבזה ת"ח בזמן הזה, וכמו כן, לענין חומרת התלמיד חכם שחייב עליו אף אם ביישו בדברים, גם בזה יודה המהרי"ק.
כמו כן, עיקר דבריו של המהרי"ק אינם מוסכמים על הכל, שהרי המהרי"ט (אה"ע סי' מז) חלק על דבריו ונקט שאף בזמן הזה ישנו הדין של ליטרא זהב, אך הרמ"א (שם) פסק כדברי המהרי"ק.
עוד כתב המאזניים למשפט, שאף לדברי המהרי"ק והרמ"א שפסק כמותו חמור דין מבזה תלמיד חכם לעניין תשלום הבושת ששיעורו גבוה משל מבזה חבירו.
ובנידון השאלה דלעיל כתב שיש להחמיר עליו יותר, מאחר וכינה אותם בכינוי 'ממזרים' ומבואר בקידושין (כח.) שהקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים אף על פי שבישו רק בדברים, ולכן יש להחמיר על איש זה ועל חוצפתו.
[וע"ע בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קב) שכתב, שאף לדברי התוספות שרבינא לא נהג עצמו כצורבא מרבנן, פשוט הדבר שנהג בהנהגות תלמידי חכמים כגון לעניין שעת הסעודה וכיוצא בזה, ורק כצורבא מרבנן שהוא מעלה גדולה לא החשיב עצמו].
