לשון 'כל הדבר כולו' אם עניינו הכל או רוב
בגמ': איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך וכו' (סנהדרין טז, א).
בתפילת ראש השנה נוסח רוב המחזורים הוא לומר 'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה', וכן 'מלוך על כל העולם כולו'. וכתב הלבוש (או"ח סי' תקפב ס"ג) שהוא כפל לשון שאומרים ב' פעמים כל, שהרי בתחילה אומרים כל ואח"כ אומרים כולו.
כתב הט"ז (שם סק"ג) שכיון שמצאנו הרבה פעמים שרובו ככולו שאומרים כל והכוונה לרוב, לכן חוזרים על כך בתפילה שלא נאמר שהכוונה לרוב, שכפל לשון זה א"א לפרשו שהכוונה לרוב גרידא.
ובחדושי רמ"ז בסוגיין הקשה על הט"ז, מהמבואר בגמרא שאין דנים את השבט אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, ולמדו כן מהמקרא שאי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך. ונכפל כאן הלשון 'כל' השבט 'כולו', ואף על פי כן כתב רש"י (ב. ד"ה ואין) דהיינו רובו של שבט שעבדו עבודה זרה במזיד, ופירש המהרש"א (שם) שרש"י כתב כן בדקדוק, כיון שגם אם רובו של שבט עבד עבודה זרה נידון הוא ככולו של שבט שרובו ככולו [ודלא כמהרש"ל שם].
ותירץ הרמ"ז על פי המבואר בבבא בתרא (קטו:) דגמירי דלא כלה שבטא, והיינו שמסורת יש שאין שבט מישראל כלה, ותמיד ישאר ממנו זכר, וכיון שבסוגיין מדובר בשבט שהודח בעיר הנדחת שדינה להרוג את כל העיר ונשיהם ובניהם וטפם, על כרחך לא הודח כל השבט, ולא כולם עבדו עבודה זרה, אלא היו מקצת מבני השבט שגרו בעיר אחרת והם יהיו שיור לאותו שבט, ומכאן למד רש"י שלא חטאו אלא רובו של שבט. ולמסקנת הגמרא שאין השבט נידון כדין עיר הנדחת שהורגים גם בניהם וטפם, אלא נידונים כיחידים שעבדו עבודה זרה שדינם בסייף, נמצא שאפשר לומר שכל השבט כולו עבדו עבודה זרה ואף על פי כן לא כלה שבטא, כיון שנשארו הטף, ולכן נקטה הגמרא במסקנא הלשון 'כל השבט כולו', כיון שעתה במסקנא יש לומר שכל השבט כולו עבדו ע"ז. ומכל מקום עדיין מיושבים היטב דברי רש"י שדקדק לומר שרק רוב השבט עבדו עבודה זרה, כיון שהנשים והטף אינם בכלל ואינם נידונים.
