לקיחת אחוזים מהצדקה ע"י הגבאי

בגמ': המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן וכו' (קידושין מו, ב). 

בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סי' פח) כתב מה ששאלת, שלקחת עבור עבודתך כשהיית גבאי צדקה וכלפי עלמא היה נחשב שאתה עוסק בחנם. פשוט שאתה צריך להחזיר כי מאן שם לך, כי בעצמך לא היית רשאי לפסוק לך שכירות, שהרי אולי היה נמצא אחר שהיה עושה בחנם. אך אם יסכימו כל העוסקים ליתן לך עתה מתנה עבור עבודתך אפשר רשאים.

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' פו) כתב ששד"ר שעיקר עבודתו להשפיע על אחרים שירימו תרומה למוסדות תורה וכיוצ"ב, ולולי השפעתו לא היה נעשה מצות הצדקה, ובכלל זה התרומות שמשיג למוסדות תורה, הרי הוא בכלל עושי מצוה, אף כשמקבל תשלום על כך.

בשיעור המעות שמותר לגבאי צדקה לקחת, כתב בספר מעשה הצדקה (עמוד נג) בשם החזו"א שעד חמישים אחוז יכול הגבאי ליקח, אמנם הביא שם שיש שסברו שהשיעור הראוי הוא 25 אחוז, ובתשובות והנהגות (ח"ב סי' תפה) כתב לחלק בין נתינה גדולה שהנותן מקפיד אם לוקח אחוזים גבוהים, לבין נתינות קטנות.

אך בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' רלז-ח) כתב, האיך יעלה על דעת מי שהוא לחייב הישיבה לתת לו מחצה צדקה ממה שהם מקבלים, ועל הראשונים אנו בושים ואתה בא להוסיף עליהם, שהרי בעיקר גביית כסף על אחוזים כאלו שלוקח חמישים ולפעמים שבעים וחמש ולפעמים אפילו תשעים אחוזים להמשולח והיתר להישיבה, הרבה יש להרהר בזה אי לא הוה גזל ממש, ואין לזה שום היתר.

והטעם שהרי ידוע ומפורסם הוא לכל דמי שנותן נדבה למשל מאה דולאר או פחות או יותר אלו ידע שהמשולח יקח לעצמו שמונים דולאר מזה או תשע מאות או חמש מאות מאלף, מעולם לא היה נותנם לו, ודבר זה הוא אומדנא דמוכח שפשוט שאם יכנס המשולח לעצמו או יכנסו שניהם יחדיו לנדבן אחר וזה יאמר שגובה לישיבה והשני יאמר שגובה לעצמו, לזה יתן בשביל הישיבה מאה פעמים, ולמשל לישיבה יתן מאה דאללאר ולהיחיד יתן דאללאר אחד, או אפילו חמשה או עשרה דאללאר, אבל דבר ברור הוא שלא יתן לו חמישים אחוז ממה שנתן להישיבה וכ"ש לא שמונים ובפרט במעות ונדבות יותר גדולות וזה פשוט לכל בר דעת. וגדולה מזו דאפילו באים בשביל ישיבה רק בלתי ידועה כל כך יתנו לו סך עשרה דאללאר למשל וכשיבקש לישיבה מפורסמת יתנו לו מאה פעמים ככה הרי שהוא נותן הצדקה עבור הישיבה ות"ת ומעולם לא היה נותן כסף כזה להמשולח נמצא דהוא אומדנא דמוכח דלאו לו נתן. וגם שהמשולח בא עמו בטענה ובהמתקת דברים מספר לו שיש בהישיבה ככה וככה ילדים וראשי ישיבות וכו' ועליהם הוא נותן ובלאו הכי לא היה נותן ואיכא כאן גניבת הדעת מפורש ואומדנא דמוכח כזה דלאו לדידיה הוא נותן.

יתירה מזו כתב שלבד מהאיסור שיש לגבאי בזה, יש גם איסור למי שנדר מעות לצדקה ונתנם לו שסובר שקיים בזה הנדר, ובאמת חצי מעותיו הלך לעשיר שאינו ראוי לצדקה, וא"כ לבד ממה שלקח המעות הרי הנודר לא שילם את נדרו, כמבואר בסוגיין שהמפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן, כל שלא ידע שאין מפרישים חלה קמח. וכך הוא גם בנידון זה שאם נדר הרי יצטרך לשלם מכיסו לעני אחר ונמצא הפסידו, ואם נתן בלא נדר כ"ש שמפסידו שאם לא היה נותן היה נשאר הממון אצלו לכן חשיב שפיר גזלן.