לסמוך על גימטריא להלכה
בגמ': אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה וכו' וגמטריאות. (בבא בתרא קלד, א).
בגמרא נאמר שרבי יוחנן בן זכאי היה בקיא בגימטריות. מצינו שהרבה דיני תורה נלמדים מגימטריות, כמו 'סתם נזירות שלושים יום' שנדרש מ'קדוש יהיה' (במדבר ו ה), 'יהיה' בגימטריא שלושים (נזיר ה.).
ואמנם אין דרך לימוד זו נמצאת בברייתא דרבי ישמעאל בין שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, אף שהיא נמצאת בברייתא של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שמנה שלושים ושתיים מידות שהאגדה נדרשת בהן (מידה כט).
ואמנם הרמב"ם בפירוש המשניות לנזיר (פ"א מ"ג) כתב שדין זה שנזירות היא שלושים יום, הוא מקובל ביד חכמים, והדרשה אינה אלא אסמכתא. וכן כתב הרא"ש בנזיר (ה. ד"ה יהיה) שאין הגימטריא מקור לשום דין, אלא אסמכתא בלבד, שהרי אינה משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן. וכתב התשב"ץ במגן אבות (אבות פ"ג מכ"ו) שלכן אמרו חזל (אבות שם) ש'גימטריאות פרפראות לחכמה', משום שאינן העיקר אלא פרפרת בלבד.
לעומת זאת הר"ש מקינון, בפירושו לברייתא של רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי, כותב שמה שלא מנה רבי ישמעאל את הגימטריאות בין שלוש עשרה המידות, הוא משום שאינו סובר את הילפותות הנ"ל שנלמדות מהגימטריאות והוא לומד אותן מדרשות אחרות (ספר כריתות, הקדמה לנתיבות עולם, מידה כט), ולפי זה מנין שלוש עשרה מידות שנוי במחלוקת תנאים ואמוראים.
