לימוד תורה לאור נר שהדליקו נכרי בשבת
בענין זה אם יש הנאה לאדם מלימוד התורה, נחלקו הפוסקים לענין אמירה לנכרי להדליק נר בשבת לצורך לימוד תורה, בשו"ת פני אריה (סי' מז) כתב להתיר ללמוד ולהתפלל מתוך הספר לאור הנר שהדליק נכרי לצורך שבת, כיון שמצוות לאו ליהנות ניתנו, ובדבר של מצוה שאינו נהנה ממנו הנאת עצמו אין חוששים שיאמר לגוי לעשות מלאכה עבורו. והביא מה שכתב הט"ז (יו"ד סי' רכא ס"ק מג) שלימוד התורה אינו דומה לשאר מצוות, ואין אומרים בו 'מצוות לאו ליהנות ניתנו', אלא נמשכת מלימודה הנאה לאדם שהתורה בודאי משמחת לב, ולכן אסור ללמוד בספר שהוא מודר הנאה ממנו.
ולפי דברי הט"ז אסור ללמוד לאור הנר שהדליק גוי בשבת, כיון שנהנה מהלימוד וכמו שאר הנאות שאסור אם הדליק את הנר בשביל ישראל. אך בפני אריה חלק על הט"ז, ונקט שגם לימוד התורה הרי הוא כשאר מצוות שלא ניתנו ליהנות מהם אלא להיות לעול על צואריהם, והוכיח כן ממה שאמרו בברכות (כא.) שאין לתקן ברכה על לימוד התורה כמו שתיקנו על המזון, שיש לפרוך ולומר מה למזון שכן נהנה. ומבואר שלימוד התורה אין בו הנאה.
ובחיי אדם (הלכות שבת כלל סב ס"ו) כתב, יש שרוצים לומר שאפילו להאוסרים לומר לנכרי להדליק הנר ללמוד, אבל כשהדליק מעצמו מותר ללמוד, באמרם מצות לא ליהנות ניתנו, כבר כתב הריב"ש (שו"ת סי' שפז) בשם הרמב"ן, שזה לא שייך אלא כעין תקיעות וטבילה כמבואר בגמרא דבר שאין הגוף נהנה ממנו כלל. אבל כשהגוף נהנה ממנו כגון ללמוד או לאכול בפני הנר, אסור, שהרי על כל פנים הגוף נהנה. ודבר ידוע שהגוף נהנה מן הנר אף כשלומד.
וכן באמרי בינה (שבת סי' יב) הביא דברי הפני אריה וחלק עליו, והוכיח כדברי הט"ז שלימוד התורה יש בו הנאה, ומה שאמרו שאין זה כברכת המזון הוא כיון שההנאה הזו אינה הנאת הגוף כי אם הנאת הנפש, וברכות הנהנין תיקנום על הנאות הגוף. ולכן נקט באמרי בינה שאסור ללמוד בשבת לאור הנר שהדליקו נכרי לצרכו, ועיי"ש שהאריך. וראה עוד מה שכתב בזה בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' מג).
