לימוד מסכת משניות אחת עבור שני נפטרים

בגמ': וכתב לה, ולא לה ולחברתה. (גיטין פז, א).

בשו"ת דובב מישרים (ח"ב סי' טו) כתב ללמוד ממה שאמרו בסוגיין, לה ולא לה ולחברתה, שאין אדם יכול לכוין בדבר אחד עבור שניים, ולפי זה כתב שא"א לומר קדיש אחד עבור שני נפטרים.

כדבריו מבואר בשו"ת קרן לדוד (סי' לב) שנשאל על מי שהשכיר עצמו להתפלל לפני התיבה ולומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמת פלוני, ובתוך הזמן נפטר אביו, וצריך לעשות כל זאת לעילוי נשמת אביו, ופסק שיאמר קדיש וילמד משניות על כל אחד בנפרד, והתפילה לפני התיבה אינו יכול להתפלל עבור שניהם.

ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' רנד) כתב, בדבר אדם שפרנסתו היא בזה שהוא שמש בביהכ"נ, ואחד מהכנסותיו הוא לומר קדיש על אלו שלא הניחו בנים זכרים שיאמרו קדיש, ורצונו לידע בעד כמה אנשים יכול לומר קדיש.

והשיב, הנה לענ"ד צריך שיהיה קדיש אחד ביום לכל אחד, ולכן כשיתפלל לפני העמוד יהיה לו עוד קדישים, ואם יש בביהכ"נ שני מנינים יש כפול קדישים, ואחרי למודו במשניות וכדומה יהיה לו עוד קדישים, וכפי סכום הקדישים שיכול לומר כך יהיה סך האנשים הנפטרים שיאמר בעדם.

והטעם הוא שמעיקר הדין כפי שנהגו בדורות הראשונים היו חולקים הקדישים בין האבלים, והיו מטילים גורל אם היה רק קדיש אחד לשנים ולשלשה אנשים, כמבואר במג"א (או"ח סי' קלב סק"ב), והיה נמצא שהיה כל אחד אומר רק קדיש אחד ביום, ולפעמים גם קדיש אחד לא אמר, אם היו שם הרבה חיובים ומיעוט קדישים, אבל ברוב הפעמים היה לו קדיש אחד ליום, ולכן גם כששוכרים אדם אחר שיאמר עבור קרובם די בזה כשיאמר רק קדיש אחד ליום, ואף שיזדמן כמה פעמים מצד יא"צ שבביהכ"נ וכדומה שלא יוכל לומר איזה קדיש, מאחר שברוב הפעמים יאמר יוצא בזה יד"ח. ולכן יחשוב השמש הנ"ל כמה קדישים אפשר לו לומר ברוב הפעמים, וכמספר הזה אנשים יכול לומר קדיש עבורם ולא יותר, וטוב שירשום אצלו שקדיש זה הוא בעד איש זה וקדיש זה הוא בעד איש זה.

והוסיף האג"מ, אבל אף שמצד הדין מספיק קדיש אחד, אם הקרוב שמשלם להאומר קדיש חושב שיאמר קדישים הרבה, אפשר שרק בעד זה משלם מה שהתנה ויהיה זה בחשש גזל, ואף שבסתמא כשלא דברו כלום יכול לעשות כמו עיקר הדין שיוצא בקדיש אחד, אבל אפשר שמצד חסרון ידיעה זו חושב הקרוב בברור שיאמר הרבה קדישים, ואף בסתמא יש לחוש לגזל, לכן טוב לומר זה לקרוב שמשלם שיאמר קדיש אחד ביום עבור קרובם משום שיותר לא צריך, ואם יפרסם ויהיה ידוע זה להרבה בנ"א שהוא אומר רק קדיש אחד לכל אחד לא יצטרך להתנות בפירוש, שיש אז לתלות שידע הקרוב שמספיק בקדיש אחד כשלא התנו בפירוש.

בעיקרי הד"ט (סי' כג אות כ) הביא משו"ת סמא דחיי (יו"ד ח"ב סי' ט) שדן באדם שקיבל על עצמו ללמוד בכל שבת מסכת שבת, ושוב קיבל על עצמו ללמוד בכל יום ח"י פרקים משניות, ואירע לו באחת השבתות שלימוד הח"י פרקים משניות היו בשבת במסכת שבת, ויש להסתפק אם יוצא ידי חובה בלימוד זה לכאן ולכאן. ובתשובתו כתב להוכיח מדברי השלטי גבורים (שבועות פ"ג) שכתב עפ"י המבואר שם בתוס' לעניין המקבל על עצמו שתי נזירות וזמנו של אחד מובלע בתוך זמנו של חבירו יוצא יד"ח שניהם בזמן אחד, ולא אומרים שכיון שמחויב שתים א"א שיום אחד יעלה לו לכאן ולכאן, ולפי"ז כתב השלטי גבורים שמי שקיבל על עצמו להתענות מ' יום רצופים, ונפל בתוכם תענית ציבור שחייב להתענות מצד תקנת חכמים, תעניתו עולה לכאן ולכאן, ועיי"ש שהביא עוד ראיות לזה. ולפי"ז כתב הסמא דחיי גם בנידון לימוד המשניות, יש לומר שאע"פ שנמצא שחיוב אחד היה מובלע ממש בתוך השני, לימודו עולה לכאן ולכאן אף שהתחייב בזה בשני חיובים נפרדים.