לימוד מסכת מועד קטן

בגמ': תניא, היה ר' מאיר אומר, מאי דכתיב (קהלת ז ב) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ וכו'. (כתובות עב, א).

בסוגיין. תניא, היה ר' מאיר אומר, מאי דכתיב (קהלת ז ב) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ וכו'.

והנה בספר חסידים (סי' רסא) כתב, אהוב לך את המצוה הדומה למת מצוה שאין לה עוסקים, כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קדשים, ואם תראה שאין חוששים ללמוד מועד קטן ופרק מי שמתו אתה תלמדם ותקבל שכר גדול כנגד כולם כי הם דוגמת מת מצוה, אהוב אותן מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אין רגילים בהם, שזה דומה לאחד שהיו לו בנות ותבעום בני אדם והשיאם להם ונשארה בת אחת שלא תבעוה לינשא, אמרה לאביה אחיותי יודעות אומנות נקייה מעשה אורג מעשה רוקם לכך קפצו עליהם הכל והיו לאנשים אבל למה נתת לי אומנותי שהכל מרחיקים ממנה לארוג בגדי אבל לתכריכי מתים אלו הייתה אומנתי בגדי שמחה הייתי לאיש כאחת מאחיותי, אמר לה אביה אני משבח אותך שהכל ילכו אצלך, כך אמרה מועד קטן והדומה לה רבונו של עולם למה אין עוסקין בי כשאר מסכתות והקב"ה השיב לה טוב הרי כבר נאמר (קהלת ז ב) 'טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו'.

ומ"מ כתב שם שהרוצה ללמוד אותה יתפלל להקב"ה שלא יארע דבר רע וגם ילמדו הרב בחשאי לא יפרסם ולא יזיק ולא ינזק, עיי"ש.

ובכנה"ג (יו"ד סי' קמה הגה"ט אות ג) כתב אסור להניח מללמדו מועד קטן ופרק מי שמתו מפני שהם דברים של מיתה, מיהו ימהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות, ואני שמעתי בקושטא שנמנעו מלקרות עירובין נדה ויבמות מפני שהראשי תיבות שלהם ענ"י וכו', ונראה שאין נמנעים בכל אלו ללמדם עם חברים בישיבה אבל לעצמו כל אחד ואחד צריך ללמדם וכמ"ש בספר חסידים.

ובשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' א אות ב) כתב, שהעיקר בזה כמבואר בספר חסידים (הנ"ל) שלא זו דאינו מזיק, אלא מצוה גמורה היא, ומ"מ יש להתפלל לפני זה שלא יגרום שום דבר רע, ואין היא וכיו"ב ח"ו גורם נזק אלא דברת בני אדם, ודברי תורה עצמם הם דברי אלקים חיים וגורמים אריכות ימים, אלא שאין רגילים לקבוע ישיבה ע"ז, אבל מצוה כלימוד ש"ס על הסדר בין ביחידות בין ברבים חלילה לחסר חלק מתורת חיים.

ומי לנו גדול מגדולי הראשונים אבירי התורה כבעלי תוס' והרא"ש ומרדכי, וכרבינו הרמב"ן והריטב"א ועוד, וכבעלי שו"ע הטור וכל שלטי גבורים שלא שינו מעיונם בזה לעומת שאר חלקי התורה. ואם בכל זאת חושש אדם לנפשו יתפלל שגם עי"ז יזכה להאריך ימים ושנים.