לימוד לפי רצון התלמיד או הרב
בגמ': אמרו ליה רבנן לרבא שאיל לן מר וכו' (בבא מציעא צז, א).
בסוגיין. אמרו ליה רבנן לרבא שאיל לן מר. וברש"י (ד"ה שאיל) פירש, 'רבינו נשאל לנו למלאכתנו, ללמוד לנו תורה, שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נהיה פטורים מכח שאלה בבעלים. וענה להם רבא אדרבה 'אתון שאילתון לי'. ופירש רש"י (ד"ה אתון) שאילתון למלאכתי שכשאני חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא תשתכח ממנו אין אתם יכולים למחות בידי.
בשו"ת ארץ צבי (ח"א סי' צב) נשאל ע"י בעל האמרי אמת זצ"ל שסוגיא זו סותרת לדברי הגמ' בע"ז (יט.) שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, ובסוגיין משמע שהרב יכול להכריח את התלמיד ללמוד מה שהרב רוצה.
ותירץ הארץ צבי שיש לדייק בדברי רש"י שכתב (ד"ה אתון) כשאני חפץ להתחיל במסכת אחרת שלא 'תשתכח ממני', והיינו רק מפני שרוצה להתחיל במסכת כדי שלא תשתכח ממנו, והיינו כדי שלא יעבור על הלאו של השוכח דבר אחד ממשנתו, לכן יכול להכריח את התלמיד ללמוד איפוא שהוא רוצה.
ועוד תירץ שאם הרב לבו חפץ בלימוד מסכת אחרת ותלמידו רוצה מסכת אחרת יש לדון ש'חייו קודמים' כיון דלא גרע חיי עולם מחיי שעה. ולפי"ז מתרץ בפשיטוות שבגמ' ע"ז מדובר כשהרב אין לו לימוד מסויים ואז התלמיד קודם וקובע איפוא ללמוד, אבל כשהרב חפץ באיזה מסכתא אזי חייו של הרב קודמים, ויכול ללמוד איפוא שהוא רוצה. וע"ע במכתבי תורה (סי' צז), ובשו"ת בית ישראל (סי' ב), שדנו בעניין זה.
[על דברי ה'ארץ צבי ש'חייו קודמים' יש לציין לדברי המקנה (הקדמת הספר אות מג) שכתב על דברי הגמ' בחגיגה (טו:) אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, 'שהרב בשעה שמלמד לתלמידיו להסבירם בפנים יפות אל יחשוב באותה שעה תועלת עליות עצמו, כי חשבו עליות עצמו הוא מניעת עליות תלמידיו וצריך להיות כאותה שעה כמלאך הנקרא עומד].
