לימוד התורה בלילה או בבוקר

בגמ': אמר ליה אביי מאן דכתיב בהו שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא ואמר רב יצחק אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי העוה"ב (כתובות סב, א).

בשו"ת חתם סופר (סי' לא) כתב שלומדי התורה רובם ככולם נעורים בתחלת הלילה ולומדים, ואח"כ הולכים לישון אחר חצות. והנה, יש שכתבו שראוי לישון בתחלת הלילה, ולקום בנקודת חצות, ולומדים עד אור הבוקר, וכן נהגו גדולי עולם.

וכמ"ש בזוה"ק פרשת אמור (דף צ.) ובכמה דוכתי, וכן בברכות (ס:) במעשה של ר' עקיבא שלקח עמו תרנגול להקיצו משנתו. ע"ש. וע"ע בספר פרי עץ חיים (שער יז פרק ב). ע"ש.

אבל יש שכתבו שראוי ללמוד בתחלת הלילה והולכים לישון אחר חצות, על פי מה שאמרו ביומא (כב.) שאני מיגנא ממיקם, ופירש רש"י, נוח לו לאדם לנדד שינה מעיניו ולא ילך לישון אלא עד סוף הלילה, מלהיות ישן ועומד ממטתו בהשכמה. ע"ש.

ועיין בברכות (יד.) שאמרו כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרים אותו בשורות רעות שנא' 'ושבע ילין בל יפקד רע'. וע"ע ביומא (עז.) שוא לכם משכימי קום וכו' כן יתן לידידו שנא, א"ר יצחק אלו נשותיהם של תלמידי חכמים המנדדות שינה מעיניהן בעוה"ז וזוכות לעוה"ב. ע"ש. משמע שהיו ג"כ לומדים בבית המדרש בתחלת הלילה, ונשותיהם מחכות להם עד שיבואו מבית המדרש. וכההיא דברכות (יז.) ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. ע"ש.

והיעב"ץ בסידורו כתב, שעל הרוב זמן שכיבה שלנו לאחר חצות הלילה. ע"ש. ובשו"ת ערוגת הבושם (או"ח סי' א) נשאל בזה, והשיב שמדברי חז"ל נראה כי מה שהפליגו בשבח העוסק בתורה בלילה, היינו על שעות אשמורת הבוקר, וכמו שאמרו (תמיד לב:) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנא' 'קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה''.

וכ"כ בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק ז) מדברי הזוהר בכמה מקומות. אולם כאשר שמענו כן ראינו חסידים ואנשי מעשה שעיקר עסק תורתם היה בחצי הלילה הראשון, וכמו שאמרו ביומא (כב א) שאני מיגנא ממיקם וכו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת חלק לוי (חאו"ח סי' א) מ"ש בזה.