לימוד גויים ז' מצוות בני נוח
בגמ': תנו רבנן וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם קראו ושנו ושלשו בשעת פטירתן אמרו להם דקדקנו בכל תורתכם ואמת וכו' (בבא קמא לח, א).
במסכת חגיגה (יג.) מבואר שאין מוסרין ד"ת לעכו"ם. והנה בסוגיין מסופר שלמדו שני סרדיוטות של מלכות רומי תורה אצל חכמי ישראל, ובתוס' (ד"ה קראו) שאלו איך עשו זאת, הא אמרינן בחגיגה המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב, ומתרצים, דיש לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמם, אי נמי עשו עצמם גרים כדאי' בספרי בפרשה אף חובב עמים ע"ש.
בים של שלמה (ב"ק פ"ד סי' ט) כתב, משמע מכאן דלא שרי ללמוד תורה לגוי אף משום שלום מלכות, וק"ו משום שכר הנאה, אם לא בגזירה והכרח. והוסיף הים של שלמה וכתב, ואוי להם לאותם שנמצאו במדינת ספרד ולועז וארץ ישמעאל הלומדים תורת ה' עם האומות בעבור הנאתן ותשלומי שכרן הם המלמדים בנים לע"ז, כי אח"כ הם מהפכים למינות כאשר שמענו וראינו בעו"ה, וה' מסר התורה בקבלה למשה לומר ליהושע ויהושע לזקנים וכו', ולא הניח לכתוב תורה שבעל פה כדי שלא יהפכו למינות כדאיתא בפרקי דר' אליעזר, א"כ אותן האנשים החטאים בנפשותם ובגופם להפר עצת ה' אשר לומדים עם האומות לפע"ד גדול עונם מנשוא, ולא יראו בנחמות ציון.
ביפה ללב (ח"ה סי' רמו סק"ט) כתב להסתפק אם מותר ללמד את הנכרים דיני ז' מצות שלהן, וכמ"ש בסוגיין, ראה ויתר גוים, ראה ז' מצות שקיבלו עליהם ב"נ ולא קיימום, עמד והתירן להם. וא"כ י"ל דאיכא איסורא ללמדן, הואיל והקב"ה לא ניח"ל בקיומן, והבא ללמדן נראה כעובר אמימרא דרחמנא. גם יש מקום להכריע לאיסור שמא ימשך ללמדן שאר דיני התורה. אך כיון שיש בז' מצות משום תיקון ויישוב העולם, י"ל דשרי ללמדן. ועיין בשד"ח פאת השדה (מערכת א כלל קב) שדן בזה.
והנה בתשו' חת"ס (חו"מ סי' קפה), הביא בשם שו"ת פני יהושע (יו"ד סי' ג) שכתב, שאיסור לפני עור לגבי ב"נ, אינו בזה"ז אלא מדרבנן. הואיל ואחר מתן תורה עמד והתירן להם. וא"כ מדאו' אין שום איסור. וכ' ע"ז החת"ס, שהוא תמוה, דהא מסקינן בע"ז דהא דהתירן להם היינו שלא יקבלו שכר כמצווה ועושה, אבל מיענשו עלייהו. נמצא דהמכשילן עובר על לפני עור מה"ת. ואדרבה מצוה להורותם בעבודת ה'.
