לוה שקלים אם מותר לפרוע בדולרים
גמ': נגבית בב"ד מאי טעמא כמלוה דמיא ואין בה משום רבית דלאו אדעתא דהכי יהב ליה. (בבא בתרא קמה, ב).
בגמרא נתבאר שאין בה משום רבית דלאו אדעתא דהכי יהב ליה. ובשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' פד) נשאל באחד שלווה מחבירו סכום ממון במטבע של ארץ ישראל ששוה דולר אחד, ובשעת הפרעון בא הלוה ורוצה להחזיר למלוה
דולר אחד שמחיר הרשמי של הדולר הוא כמחיר שהלווהו, אכן בשוק החפשי אפשר לקבל עבור הדולר יותר, ונשאל אם יש בזה משום רבית דרבנן.
ובתחילה כתב שיש לדון להתיר, ממה שמבואר בסוגייתינו שהשושבינות אין בה משום רבית, והיינו שאף על פי שקיבל מחבירו בעת חתונתו מתנות ומחמת כן הרי הוא מחזיר לאותו חבר מתנות רבות יותר לעת חתונתו שלו, וביארו בגמרא הטעם שאין איסור ריבית בדבר, אף על פי שמשיב לו סכום גדול יותר תמורת מה שנתן לו בעבר, משום דלאו אדעתא דהכי יהיב ליה. ופירש הרשב"ם, שאין השושבין מתחייב להחזיר כסכום המתנות שקיבל, אלא אם רצה פוחת לו, ונמצא שרק מתוך שמחת ריעות הרבה בדורון. ואם כן גם לענין הפרעון בדולרים אפשר לומר שלא על דעת רבית נתן לו, שהרי לפי תנאי ההלוואה יכול הוא להחזיר גם כשיעור המדוייק של ההלוואה, ורק משום שהוא רוצה לציית לדינא דמלכותא שקבעו כך את המחיר של השקל ביחס לדולר הרי הוא עושה כן, ובאופן זה אין חשש ריבית [אלא שכתב שבענין זה אין לסמוך על דינא דמלכותא מצד עצמו בלבד, אלא בצירוף היתר אחר דוגמת שושבינות הנ"ל, כמו שהאריך שם מכמה טעמים שלא שייך בזה כ"כ דינא דמלכותא].
אכן כתב שחוזר בו מהיתר זה ויש לאסור, משום שאינו דומה לשושבינות, שבשושבינות יש עוד סברא, כמו שכתבו התוס' (ד"ה ואין) דשמא לא ישא אשה ואזי אינו מחויב לו, ובאופן זה אין בו משום רבית כמו שאמרו בגמ' (גיטין ל.) לגבי המלוה מעות לכהן וכו' שאין בו משום רבית, כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משום רבית, אבל בנידון דידן שהוא חוב גמור ונותן לו דבר ששוה יותר מחובו, ודאי שאסור, ולא גרע מרבית דברים כגון להקדים לו שלום שאסור.
אולם בשו"ת חשב האפוד (ח"ב סי' קח) התיר בפשיטות, משום שבמה שנותן לו דולר אחד אינו אלא מגלה דעתו שהוא מתחשב עם השער הרשמי ואינו נראה כרבית, וכל מה שדנו בזה הפרישה והש"ך ורעק"א (יו"ד סי' קס), אינו אלא כשנותן יותר מעות או יותר פירות בשעת הפרעון, אבל אם אינו נותן לו יותר במדה או במספר אלא שנותן לו דבר שיש לו שער גבוה ושער נמוך ואם נתייחס לשער הגבוה נמצא שנתן לו יותר, בזה אין לנו יסוד לאסור, ואפילו אם נאמר שהשער הגבוה הוא השער האמיתי.
[אמנם בעיקר נידון הלוואה במטבע אחת כשקלים על מנת שיפרע לו בדולרים, כתב בשו"ת אור לציון (ח"א יו"ד סי' ד), אסור להלוות שקלים בהצמדה לשער הדולר היציג ע"ש, וכ"ש בהצמדה לדולר בשוק החפשי, וכ"כ בקיצור דיני רבית המצויים (פ"ג ה"ג) שאסור להלוות שקלים צמוד לערך הדולר בין לשער הדולר בשוק החפשי או לשער היציג של הדולר, וכן כתב בספר רבית לאור ההלכה (פ"ה ה"ב). וראה בספר ברית יהודה (פ"כ ה"ט ובהערות) שאסר הצמדה לדולר בשוק החופשי, ודן אם יש להתיר הצמדה לשער היציג, ואכמ"ל בכל זה].
