לבדוק אחר פסק של בית דין אחר
גמ': ב"ד בתר בית דינא לא דייקי בית דינא בתר עדים דייקי. (בבא בתרא קלח, ב).
לפני השבות יעקב נשאלה שאלה אודות ענין שאירע באשה אחת באמסטרדם, שהמהר"ל הורה בו להיתר, ויש שפקפקו בזה, ושאלוהו על כך (שו"ת שבות יעקב ח"ב אהע"ז סי' קיג). השבות יעקב ענה להם שכיון ש'בי דינא בתר בי דינא לא דייקי', כאמור כאן בסוגיא, על כן לא תצא האשה מהיתרה הראשון.
אולם הוא מעיר שיש לשאול על כך מהאמור ביבמות (קכא.) שרב שילא התיר אשה להנשא, ורב ושמואל דנו אם לשמת אותו על כך או לא, ולא אמרו שם 'בי דינא בתר בי דינא לא בדקי', אף שהיה רב שילא גדול בדורו, כאמור בש"ס בכמה וכמה מקומות (ראה למשל יומא כ:).
השבות יעקב מיישב שדווקא שם דנו אחר הוראתו, משום שטעה בדבר מפורסם, שהתיר לכתחילה במים שאין להם סוף, והרי חששו חכמים לתקלה בדבר זה, ועל כן לא נשאו לו פנים ורצו לנדותו. וכתב עוד שהדבר מוכח גם מיניה וביה, שהרי אין משמתין בלי הודעה, ובפרט גברא רבה כרב שילא כאשר ידע שטעה ישוב בתשובה ולא יצטרכו לשמתו. ועל כרחך שמה שרצו לשמתו היה זה משום גדר לדבר בלבד. אבל בשאר מקומות שאין טעות ולא מיגדר מילתא, ודאי שהדברים עומדים על הבירור, ובית דין בתר בית דין לא דייקי, ואשה שהותרה כבר לא תצא מהיתרה הראשון.
