לא להרבות מאכלים יקרים לאורחים
בגמ': כתיב קמח וכתיב סלת אמר רבי יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש (בבא מציעא פז, א).
בספר שיחת חולין של ת"ח (פ"א) כתב, שנכון שלא להרבות מאכלים יקרים בשביל האורח, אלא לתת לו מה שבני הבית אוכלים, וכך לא יהיה לו טורח להכניס אורחים בכל עת.
ובזה ביאר מה שהקשו על דברי הגמ' בסוגיין שאברהם אבינו אמר לתת לאורחים קמח ושרה אמרה סולת, והגמ' למדה מכך שאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש, ולכאורה אדרבא הרי סולת משובח יותר מקמח, וכיצד למדו שעינה צרה באורחים, ולפי"ז מיושב שהיות וסולת יקר מקמח, אם יתנו סולת הרי זה יגרום למיעוט הכנסת אורחים, שבמאכלים יקרים א"א לקבל אורחים בכל עת.
ובספר כף החיים (פאלאג'י, סי' ה סט"ו) כתב, להקל הדבר בעיני הבעל הבית, מצוה להודיע כי אין האדם חייב להאכיל לאורחים בשר ולהשקותם יין, אלא כל אחד אינו חייב אלא כשיעורו כפי אשר תשיג ידו, כדרך שהוא אוכל כפי יכולתו את לחמו ואת מימיו, והעיקר הוא כי יהיה בשמחה, וטוב ארוחת ירק בשמחת פנים משור אבוס ופנים זועפות, ועיי"ש עוד.
כיוצ"ב רבי שלמה איגר בהנהגות לבנו (אות יג מובא במבוא לשו"ת שלו) כתב, גדר גדול גדרתי בעדי שאם אזמין איזה אורח, אצוה שלא להוסיף עבורו שום מין מאכל לכבודו, והיה זה למען שלא תמנע זוגתי לריבוי הטורח או ההוצאה, להרשות אותי על כך.
בגן רוה (פרשת וירא, עה"פ מהרי שלש סאים) הביא לבאר דברי הגמ' בסוגיין ע"פ דברי הרמב"ם (דעות פ"ג ה"א), כי דרך הישר שיבור לו האדם הוא דרך הממוצע. ורמז לזה 'שאור ודבש לא תקטירו' שאור היפך מדבש. אבל איש אשר יש לו נטייה לאיזה מדה לא טובה כתב הרמב"ם (שם פ"ב ה"ב) שצריך לחנך עצמו בקצה האחרון ועי"ז יבא לדרך הממוצע. ולכן אברהם אבינו עמוד החסד יכול היה לילך בדרך הממוצע וליתן לאורחים קמח, אבל שרה אמנו משום מה הוצרכה להוסיף על נדבת אברהם אבינו וליתן סולת, אלא מוכח מזה שהאשה בטבע עיניה צרה באורחים, וכדי לחנך את עצמה למצות הכנסת אורחים הלכה בקצה היותר טוב, ולא די לה כאברהם אבינו בדרך הממוצע ליתן רק קמח.
וע"ע בספר תולדות נ"ח (על התורה, ליקוטים) ובספר שיחת חולין של ת"ח (שם) שכתבו, שיש אדם שמונע את עצמו מלהכניס אורחים להחיות נפשות כדי שלא יבוא לקטטה עם אשתו, וכמבואר בגמרא שאשה עיניה צרות באורחים, והנה ידוע שכשיש שלום בית בין איש לאשתו השכינה שורה ביניהם, וההיפך ידוע, לכן אם הכנסת אורחים יהיה רק שוה כקבלת פני השכינה, יאמר האיש מה לי להכניס אורחים לביתי ולהתקוטט עם אשתי ולעשות נגד רצונה ולבטל השכינה מביתי כדי שהשכינה תהא מצויה בביתי ע"י האורחים, מוטב אהיה עמה בשלום והשכינה תהא שרויה בינינו ע"י השלום ללא האורחים, לכן אמרו (שבועות לה:) גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. וע"ע בספר אהבת וסגולת ישראל (פתיחה עמוד כ) שהאריך בגודל מעלת הכנסת אורחים.
