כתיבת ברכה למלוה בפתח הספר

בגמ': אמר רב ענן אמר שמואל מעות של יתומים מותר להלוותן ברבית (בבא מציעא ע, א).

בסוגיין מבואר היתר להלות מעות יתומים בריבית דרבנן. בפתחי תשובה (יו"ד סי' קס ס"ק כב) כתב בשם המג"א (או"ח סי' רמב) שהביא מהשבולי לקט שלווין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה.

במשנה ברורה (שם סק"ד) כתב בשם האחרונים שהיינו מגוי, או מישראל בדרך היתר.

בפוסקים דנו לפי זה בנידון מה שיש שכותבים בראש ספריהם שמות אלו שהלוו להם לצורך ההדפסה, אם יש בזה חשש ריבית או שמא הרי זה כריבית דרבנן לצורך מצוה.

והנה בספר ערך שי (יו"ד מהדו"ב יו"ד סי' קס סי"ב) כתב, מה שראיתי בשו"ת אמרי אש בפתח השער ובסוף הספר, שהזכירו שם המלוים להם לצורך הדפוס וברכו אותם, בשגגה הוא והוא דבר אסור משום שהוא רבית דברים, וכ"ש להדפיס לפרסם ברבית לנצח, ואף שכתב רמ"א (יו"ד סי' קעב ס"א) שמותר ללוות בריבית לצורך מצוה, היינו משום שלא יתבטל המצוה, אבל אחר הלואה אסור, וכאן הרי ברכו אותם לאחר ההלוואה.

והדרכי תשובה (יו"ד סי' קס) הביא בשם ספר מרבה תורה שצידד להתיר, על פי מה שכתב בס' דברי מלכיאל שבמצוה שרוצים שתעשה פירות שילמדו ממנו אחרים לעשות ג"כ כזה, מצוה לפרסם שם העושה לטובה וכו' ע"ש, וכתב והוא לפענ"ד יישוב מאד דחוק, וגם צריכים כוונת הלב לכך בלי שום פנייה אחרת והלב יודע וכו'.

והדרכי תשובה בעצמו כתב דרך היתר בזה רק באופן שהמחבר או יורשיו נותנים הספר לאיש אחר להוציאו לאור, אבל כשהמוציא לאור הוא הנושא ונותן בספר, והמלוה הוא לפניו לטובה, מודה בזה כדברי הערך שי שהוא בכלל ריבית דברים עיי"ש.

ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' פ) נשאל אם מותר ליתן תודה בספרו שמדפיס למי שהלוו לו כסף להדפסת ספרו.

והשיב, שבלשון תודה כמו שאסור לומר למלוה עבור הלואתו מדין ריבית דברים, אסור גם לכתוב ולהדפיס, אבל יכולים לכתוב בלשון הודעה שיתברך מן השמים, כי הרי זה אמת שיתברך בזכות מצוותו הגדולה, ונמצא שהוא רק הודעה וספור דברים בעלמא, שודאי מותר לפרסם איך שלוה מפלוני סך כך וכך אף אם יהיה מזה להמלוה הנאה ממה שנתפרסמו חסדיו, כי מצוה לפרסם עושי מצוה אם אין מקפידים להסתיר, לכן גם בכתב ודפוס רשאים לפרסם ולכתוב, ברכה נתונה מהשי"ת לפלוני הגומל חסד, והלוה להדפסת הספר כך וכך, או דוגמא של נוסח זה, שלשון כזה הוא רק הודעה וספור דברי אמת שיש ברכה מהשי"ת לפלוני שגמל חסד בהלואתו. וראה עוד לקמן (עה.) בנידון אמירת 'תודה' או 'תזכה למצוות' למלוה.