כשרות בהמה עפ"י רוח הקודש

בגמ': אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפיתחא דבי אזגור מלכא וכו', אמר להו הכא מי בדקיתו, בדקו אשכחו, וא"ל רבנן מ"ט סמכת אניסא אמר להו חזאי רוח צרעת דקא פרחא עילויה. (כתובות סא, ב).

בסוגיין, אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפיתחא דבי אזגור מלכא חליף ואזיל אטורנגא דמלכא, חזייה רב אשי למר זוטרא דחוור אפיה שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה, א"ל אפסדת לסעודתא דמלכא אמרו ליה אמאי תיעבד הכי, אמר להו מאן דעביד הכי פסיל למאכל דמלכא, אמרו ליה אמאי, אמר להו דבר אחר חזאי ביה, בדקו ולא אשכחו שקל אצבעתיה אנח עליה, אמר להו הכא מי בדקיתו, בדקו אשכחו, וא"ל רבנן מ"ט סמכת אניסא אמר להו חזאי רוח צרעת דקא פרחא עילויה. 

ופרש"י דפרחה עילויה דמר זוטרא, פירוש וכיון דפרחא עילויה רוח צרעת ידע שהמאכל שנתן הימנו יש שם בשר מצורע.

והנה מסופר שפעם אכל הבעש"ט הק' יחד עם הגאון בעל הנו"ב ובאמצע הסעודה התעוררה שאלה שמצאו עצם שבורה, והביאו לנו"ב שיפסוק אם המאכל כשר או לא, ובפלפולו ובכח תורתו התיר הנודע ביהודה את המאכל. פנה אליו הבעש"ט זי"ע ואמר, אני ידעתי שזה כשר. שאלו הנודע ביהודה האיך ידע ובמה ידע. והשיב לו הבעש"ט, מעולם איני נוטל כף עם מרק לפי עד שהנני רואה עליו שם הוי'ה, וכיון שקודם אכילה ראיתי שם הוי'ה על המאכל ידעתי שהוא כשר מכיון שעל טריפה אין שם הוי'ה.

ורבים שאלו ותמהו על מעשה זה, כיצד אפשר לפסוק על כשרות הבשר על פי רוח הקודש וכיוצ"ב.

ובשו"ת משנה הלכות (חי"ד סי' רעא) כתב שלכאורה הוא מפורש בסוגיין שרוח צרעת שורה על המאכל טמא, ולהיפוך ודאי רוח טהרה שורה על מאכל כשר, אלא שצריכין לזכות לכך לראות זאת.

וציין עוד למה שכתב בספר חסידים (סי' תתלג) אחד היה יודע לעיין בבהמה בחייה אם היא כשירה או טריפה ולא רצה ללמד אמר שמא יסמכו על זה ולא יבדקו ופעמים יטעה ואמרו חכמים ואל בינתך אל תשען (משלי ג ה). ובדרכי משה (יו"ד סי' לה) הביא סימנים לבדוק על בהמה בחייה אם היא טריפה או לא, אך כתב שאין לסמוך על כך לענין טריפות הריאה, עיי"ש.