כפיית שכן להתקין מראה בחדר מדריגות
במשנה: כופין אותו לבנות בית שער (בבא בתרא ז, ב).
בסוגיין. כופין אותו לבנות בית שער. ופירש רש"י כופין את בן החצר שאינו רוצה לסייע את בני החצר לבנות להן בית שער להיות שומר הפתח יושב שם בצל מרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר.
והקשו בגמרא, למימרא דבית שער מעליותא היא והא ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה. ופירש רש"י לפי שהבית שער מפסיק לפני העניים הצועקים ואין קולם נשמע.
ותירצו בגמרא, לא קשיא הא מגואי הא מבראי, ופירש רש"י: מגואי - לחצר גריעותא הוא לפי שדלת החצר נעול והעני צועק ובית שער שבפנים מפסיק הקול. מבראי - אינו מפסיק בפניו שהרי נכנס לתוכו וכשאין לו דלת עסקינן. והיינו כשהבית שער מבפנים והעני צועק ובית השער מפסיק הקול אין זה מעליותא, ודברי המשנה בבית שער מבחוץ שאינו מפריע לקולו של עני, ובזה כופין את בן החצר שאינו רוצה לסייע.
בחזון איש (ב"ב סי' ד אות ז) הקשה לשם מה היה זקוק המקשה להסתייע מ'ההוא חסידא', הרי בלא זה יש מקום לשאול כיצד אפשר לכוף לבנות בית שער בשעה שהדבר מפריע לעניים. וכתב לבאר 'ואפשר דאי לאו ההיא עובדא יש לומר שאין אדם חייב לסבול היזק ראיה מפני טובת העניים ואין זו מחוב הצדקה, ואם טובת בעל הבית בפותחת מפנים אינו חייב להמנע בשביל העניים וזו היתה דעתו של ההוא חסידא, אבל אליהו הורה לו שממדת חסידות שלא לעשות 'בית שער', ומכל מקום פריך בגמרא דכיון דממדת חסידות שלא לעשות בית שער אין אחד יכול לכוף תבירו לעשות בית שער'.
נמצינו למדים מדברי החזו"א שאע"פ שטובת הדיירים דורשת להתקין בית שער וממדת הדין מותר והראיה שהחסיד עשה כך, בכל זאת אם הדבר מנוגד למדת חסידות אי אפשר לכוף בן חצר המתנגד לכך.
עפי"ז כתב בספר אבני חושן (ח"ב עמוד תפא) שאין לכוף בן חצר המתנגד להעמדת מראה בחדר המדריגות כאשר יש בדבר חשש איסור (עי' שו"ע יו"ד סי' קנו ס"ב), ואף במקום שמנהג המדינה הוא להעמיד מראה אי אפשר לכוף בן חצר החפץ במדת חסידות, וביחוד כאשר יש בדבר חשש איסור.
