כפייה לקנות מצווה

בגמ': אלא אונס בשלמא איהי כתיב ולו תהיה מדעתה וכו' (כתובות לט, ב).

יש להסתפק אם הכופה את רעהו לקיים מצווה, בדבר הצריך קניין, וכגון שכופה אותו לקנות וליטול לולב, אם מקיים בכך את המצווה, או כיון שקנה את החפץ בעל כרחו אין הקניין חל, ונמצא שאינו מקיים מצוות ולקחתם לכם.

והנה בשו"ת עין יצחק (ח"א או"ח סי' כח אות כב) כתב שבמקום ששייך מצוה לשמוע דברי חכמים אף באנסוהו לקנות ג"כ קונה. והוכיח כן מסוגיין שבאונס כופין אותו וכונס כו', שנאמר ולו תהיה לאשה. וקשה הרי אנסוהו לקנות, ואין לו רצון לקנות את אשתו. ומוכח דשאני היכא ששייך מצוה לשמוע דברי חכמים.

ויסוד הדברים מבוארים באבני מילואים (סי' מב סק"א) שהקשה להדעות שאנסוהו לקדש לא מהני, ומשום שקניין בע"כ אינו מועיל, א"כ כיצד מצינו שאונס שותה בעציצו וכופין אותו לכנוס, וכמו שכתב הרמב"ם (נערה פ"א ה"ג) אבל האנוסה וכו', ולא רצה כופין אותו וכונס, וכיון דאנסוהו לקדש לא מהני איך כופין אותו לכנוס, ועיי"ש מה שהאריך ליישב בזה.

ובשו"ת משנה הלכות (חי"ד סי' רכג) כתב ליישב עפ"י מה שכתב המרכבת המשנה (איסורי ביאה פי"ז) שאונס כשכונס, אין צריך לקדש קידושין וצריך רק נשואין, ודייק כן מלשון הרמב"ם (נערה פ"א ה"ג) שכתב, האנוסה שלא רצה היא או אביה להנשא לאונס הרשות בידם ונותן קנס והולך רצתה היא ואביה, ולא רצה הוא, כופין אותו וכונס וכו', וכן הדין במפותה. והטעם שכשנושאה מהני למפרע הביאה של זנות לאירוסין, ואם אין כונסה אין כאן אפילו ריח קידושין, ע"ש באריכות.

ולפ"ז מבואר מה שכופין אותו, שהכפיה הוא לכנוס אבל לא לקדש, ושוב אין זה כפיה לקנות, שהרי נקנית בביאה, והביאה כיון שהיתה לרצונו, לכן מצידו אין חסרון, ואם נתרצה הרי זו מקודשת, אבל אם לא נתרצה הוי ליה בעל כרחו, ולא הוי מקודשת דאשה אינה מתקדשת בעל כרחה.