כסף שנמצא במכונות שתיה

בגמ': שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח לא צריכא וכו' (גיטין עח, א).

בסוגיין דנו על קניין חצר בכליו של לוקח ברשות מוכר. במסכת בבא מציעא (פה) מבואר שכליו של לוקח בסימטא, דהיינו במקום שיש לו רשות להניח את כליו, קונים הם לו.

לפי זה דנו הפוסקים על מעות שנמצאו במכונה העומדת ברחוב [למכירת מאכלים, משקים וכיוצ"ב], האם המעות שייכים לבעל המכונה מדין קניין חצר.

יש שכתבו שבין אם המעות נמצאו במקום המיועד להחזר העודף, ובין אם המעות נמצאו במכונה עצמה, דהיינו שאדם הכניס למכונה מטבע והניחה שם, ולא לקח בעדה את החפץ שמוכרים בה, מותר לאדם שמוצא זאת לקחת את המטבע, או לקנות בזכות שנותר במכונה, וזאת מפני שאין זה חצר המשתמרת, וחצר שאינה משתמרת אינה קונה (שו"ע חו"מ סי' רסח ס"ג).

אך יש שסברו שכיון שבשעה שהקונה מכניס את הכסף למכונה הרי הוא עומד לידה, הרי היא אז בגדר משתמרת, והרי זה כחצר המשתמרת ע"י הקונה, ולכן כשהכסף נמצא בתוך המכונה הרי הוא של בעל המכונה וצריך להשיב לו את כספו.

ויש שחילקו בין אופן שהמעות נמצאו במקום שמיועד לעודף שבאופן זה אין בעל המכונה זוכה במעות, לבין אופן שהמעות נמצאו בתוך המכונה [כלומר שנותר זכות קנייה] שמעות אלו שייכים לבעל המכונה, (עיין שו"ת להורות נתן ח"ח סי' קטז, ישיב יצחק ח"ד חו"מ סי' לח, ועוד).