כיצד מלמדים עם הארץ את נוסח הקדושין

בגמ': הרי את מקודשת לי (קידושין ה, ב). 

נוסח הקידושין המובא בסוגייתינו הוא 'הרי את מקודשת לי'. הפוסקים דנו באופן שהחתן עם הארץ או שאינו שומר תורה ומצוות ואינו יודע מה אומרים בשעת הקידושין, ורוצה מסדר הקידושין לומר לו תיבות הרי את וכו' שיאמר אחריו, אם יכול לומר תיבת 'לי', או שילמד את החתן קודם הקידושין תיבה זו שיאמרה מעצמו ולא יאמרה לו מסדר הקידושין. טעם נדון זה שכשהרב אומר תיבת לי יכול הדבר להיראות כאילו הרב הוא המקדש את האשה, והחתן הוא שלוחו של הרב לקדשה עבורו.

בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' קט) כתב, שלכתחילה אין ראוי שיאמר מסדר הקידושין לחתן תיבה זו, אלא ילמד את החתן מתחילה שיאמר תיבה זו מעצמו, ובאופן שהחתן עם הארץ ומוכרח מסדר הקידושין לומר לו בשעת הקידושין ברור מה לומר, יאמר לו תיבת לי בשפה רפה.

הט"ז (אהע"ז סי' לה ס"ק יב) הוכיח מדברי השו"ע (שם) שמסדר קידושין שאמר הרי את מקודשת לי וכו' וחזר החתן מלה במילה אחריו, אין לחשוש שמקודשת למסדר.

בכתר שם טוב (עמוד תריא) כתב, שכשאומר מסדר הקידושין לחתן תיבת 'לי' בכדי שיחזור ויאמרנה אחריו, נראה הדבר כאילו מסדר הקידושין הוא המקדש והחתן הוא שלוחו כנ"ל ואין לעשות כן.

האחרונים פלפלו בדבריו, והוכיחו מכמה טעמים שאין הדבר מעכב, א. שהרי אין מסדר הקידושין נותן לכלה כלום. ב. כל העומדים במקום הקידושין עסוקים בעניין קדושי הכלה לחתן ולא למסדר הקידושין, וברור הדבר שכוונת החתן לקדשה לו ולא למסדר הקידושין. ג. בקדושי שליח אף על פי שאין צריך עדים למינוי השליחות מכל מקום מבואר בשו"ע (אהע"ז סי' לה ס"ג) שצריך שהשליח והמשלח יודו במעשה השליחות, ובנדון שלנו גם מסדר הקידושין וגם החתן המקדש אינם מודים לשליחות. ד. בקדושין על ידי שליח צריך השליח לומר הרי את מקודשת לפלוני, וכאן אומר החתן הרי את מקודשת לי, אם כן וודאי שאין אמירת לי על ידי מסדר הקידושין פוסלת הקידושין, ואין צריך להקפיד על זה רק לכתחילה.