כיצד דן הרשב"ץ במדינת ספרד אף שלא יכלו לדונו
בגמ': אי לא דיינינן ליה איהו היכי דיין והכתיב (צפניה ב, א) הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ ואמר ריש לקיש קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים. (סנהדרין יח, א).
מלך ספרד בדורו של הריב"ש, הסמיך ומינה את הריב"ש לדון בדיני היהודים בכל ארץ ספרד, ונתן לו 'מאמר ציווי נגידות עליהם', שהוא יהיה הדיין היחיד ולא יהיה איש דן מלבדו. ולאחר פטירתו של הריב"ש מינו הקהל את הרשב"ץ [רבי שמעון בן צמח דוראן, בעל ספר התשב"ץ] לדיין תחתיו, אך ביקשו ממנו שלא יבקש מהמלך ושריו מאמר ציווי נגידות עליהם.
והאריך הרשב"ץ לדון בזה (תשב"ץ ח"א סי' קנח–קסא) מכמה וכמה צדדים אם ראוי לבקש מהמלך צו כזה, ומה תוקפו על פי דין תורה, ותמה על הריב"ש כמה תמיהות על שהסכים לקבל צו זה, ואחת מן התמיהות היא מדברי הגמרא כאן ולהלן (יט.) שמבואר שמי שלא דנים אותו אינו דן, משום 'התקוששו וקושו' ו'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'. והרי כיון שציוה המלך שרק הריב"ש ידון ולא כל אדם אחר, הרי את הריב"ש עצמו אין מי שידון מיראת המלך, אם כן כיצד דן אחרים, הרי מי שאינו נידון אינו דן.
וכתב, שאין לומר שאף שבדיני ישראל לא יכלו לדון את הריב"ש, בערכאות של הגויים יכלו לדונו, וזה נחשב שהוא נידון ויכול לדון, שאין אנו עוסקים ברשעים שיעברו על האיסור החמור לדון בערכאות, שהרי מבואר בגמרא (גיטין פח:) אפילו אם דיניהם כדיני ישראל אסור לדון אצלם, וודאי מי שאינו יכול לידון בפני ישראל, נחשב אינו נידון, ואינו יכול לדון.
וכתב עוד שאף שמחוץ למדינה היכן שאין כפופים למלך יכולים לדונו, ואם כן לכאורה הרי הוא נידון, שיכול בעל דינו לתבוע אותו לבית דין פלוני מחוץ למדינה. שזה יתכן רק בדין כגון מלוה שעבד לווה לאיש מלוה, ואז יכול לכופו בעל דינו לדון שם, אבל בדינים אחרים לא. ועוד, שאף אם אפשר לתבוע אותו שם, כיון שכאן במדינה אין מי שיכול לדונו, מי יכוף אותו לללכת לדון מחוץ למדינה.
ובתומים (סי' ג סק"ו) הביא את דבריו, וכתב שנראה מדבריו שצו המלך היה שהריב"ש ידון לבדו, ולא יצטרפו אחרים עמו, שאם היו יכולים להצטרף אחרים עם הריב"ש אין מקום לתמיהתו, שהרי מבואר בתוספות כאן (ע"ב ד"ה והא) שאף מלך שאינו נידון ואינו דן, זה הוא רק לבדו, אבל אם מצטרפים אחרים עמו יכול לדון, כיון שאין הדין נגמר על פיו.
וכתב ליישב את מעשיו של הריב"ש, שכיון שמחוץ למדינת ספרד יכולים לדונו, אפשר לתבוע אותו לשם ונקרא שיכול לידון, ואין לומר כדברי התשב"ץ שכיון שאין במדינה בית דין שיכפוהו, הרי הוא יכול למאן לדברי הבית דין שמחוץ למדינה, שביד בית דין להחרימו ולעשות לו כתורה, ואף שאינו בנקל, כיון שיש אפשרות אפילו דחוקה לדונו, הרי הוא יכול לדון, ורק מלך שעל פי גזירת חכמים כל ישראל אינם יכולים לדונו ואינו יכול לידון כלל, אינו דן. ומיושבת הנהגת הריב"ש, ואין משיבים את הארי לאחר מותו.
