כיבוי הגז ביו"ט ע"י הרתחת כלי עם מים
בגמ': אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בדיני אדם נמי ליחייב. (בבא קמא נו, א).
ובתוס' (ד"ה אלימא) וא"ת כיון שאין חילוק בין מקרב דבר אצל האש ובין מקרב האש אצל הדבר אמאי אמרינן בפרק כל הנשרפין וכו'.
בשו"ת אבן ישראל (ח"ט סי' סב) כתב, שמותר להעמיד קומקום מלא מים על הגז ביו"ט כדי שיגלוש מהמים על הגז ויכבה את האש, משום שאין זה אלא גרמא.
וביאר שאין לחשוש בזה עפ"י המבואר בתוס' בסוגיין (ד"ה אילימא) שאין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר או הדבר אצל האש, שאין זה אלא לענין חיוב תשלומין שבשני האופנים האלו חייב, אך אין זה נחשב לחיציו אלא לממונו, ולכן הרי זה כגרם כיבוי ומותר ביו"ט.
בשו"ת אור לציון (פ"ג סי' כ) כתב, שמעיקר הדין אפשר להקל לגרום כיבוי להבת הגז בדרך זו, ומותר גם לסגור את כפתור הגז לאחר שכבתה הלהבה, אולם העושה כן יש לו להזהר בכמה דברים, כדלהלן: א. אין היתר זה אלא כשצריך למים חמים, ואין לו מים חמים מוכנים במיחם וכדומה, שאז מניח המים בשביל שצריך להם. ב. צריך להזהר שבשעה שנותן את הכלי המלא על הכיריים שלא ישפכו מים ויכבו את האש. ג. צריך להזהר שלא להזיז את הכלי בשעת רתיחתו, וכתוצאה מכך ישפכו מים מכוחו ויכבו את האש, ובכל אופן לכתחילה טוב להמנע מלכבות את להבת הגז על ידי גרמא זו, ומותר לגרום את כיבוי הלהבה על ידי פתיחת חלון נגדה, ובלבד שבשעה שפותח אין הרוח נושבת.
