כוחו של התלמיד הנכשל בהבנת התורה

בגמ': אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן' (גיטין מג, א).

היעב"ץ בספרו לחם שמים (אבות פ"ו קניני התורה אות יב) כתב ללמוד ממה שאמרו בסוגיין 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן', שפעמים דוקא התלמידים הטועים מבארים היטב את הסוגיא באופן שלא עלה ביד רבותיהם, יען כי התלמידים הם אלו שנכשלים וממילא הם גם אלו שעומדים על דברי תורה, משא"כ רבותיהם נגשים מיד אל האמת.

והנה הפרי מגדים בהקדמתו לאו"ח (ד"ה אם כן) כתב, מי שמדפיס ספר, כן ימצא בו איזה דבר טוב ומזכה רבים אין להלעיג עליו וכו', והנה בספר לפעמים ימצא בקטן מה שלא נמצא בראשונים, או מקום הניחו לו או לרוב פשיטתו ורוחב שכלם די להם והשמיטו.

גם החוות דעת בהקדמתו לספרו ביו"ד כתב, מי ששכלו מורכב מחומר, הוא ילאה תמיד מלהשיג הדבר בשלימות, כי החכמה היא בלתי תכליתית ולא יכילה כי אם הבלתי בעל תכלית והוא הבורא יתברך ויתעלה, משא"כ האדם שהוא בעל התכלית צריך הוא תמיד להשלמת זולתו, כאמרם ז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם, ולכן קראוהו בשם 'תלמיד' חכם, ולא לבד שצריך לגדול ממנו, אלא אף לקטן ממנו כמאמרם ומתלמידי יותר מכולם, והטעם כי כמו בראיה החושית אם ישוטט אדם במבט עיניו למרחוק יוכשל בקל במה שלפניו, כן הוא בראיה השכלית כשמשוטט במבט שכלו למרחוק נכשל בקל במה שלפניו, לכן צריך לתלמיד ששכלו קטן אינו משוטט למרחוק ומרגיש במה שלפניו, ועוד כי מחמת צמצום שכלו להסביר להתלמיד יראה גם בעצמו במה שלפניו, וגם מחמת הצמצום יראה ויבין יותר, כי זה דומה לרואה בשפופרת שרואה יותר מחמת צמצום עין הראות, מה שלא יכול להביט כ"כ בלא השפופרת מחמת פיזור עין הראות.

בעניין יכולת הנכשל, כתב ר' צדוק הכהן בספרו צדקת הצדיק (אות מט) כל אדם ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו, ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב, ולכן אמרו במדרש שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות, ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה אבל הוא גם תיקון נפשו, בפרט כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר כמו שלא נמצא פרצופים שוים, ופרצוף פנים רומז על צלם אלהים של הנפש כנודע מאמר הקדמונים על מאמר רז"ל (שבת קיח:) אביך במאי זהיר טפי, ועל כזה אמרו אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם, שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר.

ובליקוטי מוהר"ן (מהדו"ק סי' כב אות יב) כתב, הירידה היא תכלית העליה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו', לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, אלא שנתן השם יתברך להם מכשול לטובת העולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם, להורות תשובה, וזהו והמכשלה הזאת תחת ידך אלו דברי תורה, שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם, שזה אי אפשר אלא אם כן נכשל בהם, כי לעלות מדרגא לדרגא צריך ירידה תחלה.