כבוד הכהונה בזמן הזה שאין בגדי כהונה
במשנה שהובאה בסוגיין (סנהדרין פג, א) מבואר שכהן שעבד עבודה בבית המקדש כשהוא מחוסר בגדים [שלא לבש בגדי כהונה], חייב מיתה בידי שמים. ונתבאר בגמרא הטעם, לפי שבזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והרי הם כזרים, וזר ששימש חייב מיתה בידי שמים.
המרדכי (גיטין פ"ה רמז תסא) כתב, מעשה בכהן שיצק מים על ידי ר"ת, והקשה לו תלמיד הרי שנינו בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ה) המשתמש בכהונה מעל, והשיב לו אין בהם קדושה בזמן הזה, שההלכה היא שבזמן שבגדיהם עליהם קדושה עליהם ואם לא לא. והקשה א"כ כל מיני קדושה לא יעשו להם, ושתק ר"ת.
והשיב ה"ר פטר שאף על פי שיש בהן קדושה יכול למחול. והרמ"א (או"ח סי' קכח סמ"ה) פסק להלכה על פי המרדכי, שאסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, והוא כמועל בהקדש, אם לא מחל על כך. [ועיי"ש במשנ"ב וביאור הלכה לענין שימוש בשכר ושימוש שאינו בזוי ודין כהן עם הארץ].
ובשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' ס) הביא שהחתם סופר ביאר דברי רבינו תם, שכוונתו היא בצירוף דברי רבינו פטר שמועילה מחילה, משום שרבינו תם נקט שמעיקר הדין אין מחילה יכולה להועיל, כיון שכבוד הכהונה אינו כבודו של הכהן אלא כבוד ה', ואינו שייך לו שימחל עליו, וכמו שכתב הרמב"ם (ספר המצוות עשה לב), שציונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה, ואפילו ימאנו אותו לא נשמע מהם, וזה כולו הגדלה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו (ויקרא כא ח) 'וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדוש יהיה לך', ובא הפירוש (גיטין נט:) וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, ולשון ספרא (פ"א הי"ד) גם כן וקדשתו על כרחו, רוצה לומר כי זה ציווי נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן. ובזה חידש רבינו תם, שבזמן בית המקדש שהיתה כהונתם עליהם על ידי שהיו בגדיהם עליהם, היתה מצות 'וקדשתו' מצוה לכבד את ה', ולכן לא היתה מועילה בה מחילה וכדברי הרמב"ם. אבל בזמן הזה שאין בגדיהם עליהם אין קדושתם עליהם, והיינו שאינם ראויים להקרבת קרבנות, ושוב אין שייך לכבדם מצד כבוד ה' שהם משרתיו ומקריבי קרבנותיו. וכיון שבזמן הזה הכבוד שמצד כבוד ה' איננו, מועילה מחילתם וכדברי רבינו פטר. ועל פי זה כתב שאפשר שגם הרמב"ם סובר שמועילה מחילה בזמן הזה, כיון שאין בגדיהם עליהם, וכדעת ר"ת.
ועל פי זה כתב בדבר כהן יחיד בעיר גדולה, שביקשו ממנו למחול על כבודו ועל מצות 'וקדשתו' לקרותו לתורה ראשון, וכתב שיש להכריע כדברי הרמ"א (הנ"ל) שמחילת הכהן מועילה כיון שאפשר שגם הרמב"ם מודה בדבר וכנ"ל, אלא שמהיות טוב ראוי שיצא הכהן מבית הכנסת [וכמו שכתב הרמ"א (או"ח סי' קלה ס"ה) לגבי קריאה בתענית כשאין הכהן מתענה, שקוראים לישראל והכהן יצא מבית הכנסת], ובלבד שלא תעקר המצוה לגמרי אלא יעשו כן לעיתים בלבד, ועל דרך שכתב החתם סופר (שו"ת או"ח סי' כד-כה, הובא במשנ"ב סי' קלה ס"ק יח), שמה שכתב מהרי"ק שקהל שנוהגים מקדם שבשבת בראשית אחד מהקהל מתנדב מעות לצורך ביהכ"נ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה, והכהן אינו רוצה למחול, אין חוששין לדבריו, ויעשו הקהל כמנהגם מאחר שמנהג קדום הוא שנתקן לכבוד התורה, וכתב החתם סופר שזהו דווקא בנידון כזה שהיה מנהג קדום ומוסכם לכל שנעשה גם ברשות הכהנים שהיה מנהגם מעולם לצאת בעת שקוראים להישראל משום עילוי וכבוד התורה שמתנדבים דמים יקרים בעד קריאת פתיחתה, משא"כ בעיר שרצו לעשות מנהג קבוע למכור המצוות שלא ברשות הכהנים ושהכהנים יצאו בשעה שקורין בתורה, אין רשות בידם.
