כבוד החכמים זה לזה
בגמ': א"ל תדורא כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך כי קאמינא וכו' (בבא קמא קה, ב).
בסוגיין הובא שרבה קרא לרב עמרם בשם 'תדורא'. ברש"י פירש 'אין לב', ובמסורת הש"ס כתב, תרדא משועמם, וברשב"א כתב, א"ל תרדא פירוש מוריד רירו על זקנו תרדא מלשון ריר.
בשו"ת חוות יאיר (סי' קנב) כתב מה שקראו אמוראי לחביריהם תרדא כמו רבה לרב עמרם בב"מ ספ"ק. ור' חייא בר אבא לר' זירא בזבחים כ"ה ע"ב. ואביי לאבא בן חנן בכריתות י"ח ע"ב. ובכה"ג תדורא פי' רש"י אין לב רבא לרב עמרם בב"ק ק"ה ע"ב. כלם י"ל שהיו חבריהם וגדולים מהם ולא קפדי כלל.
בספר כבוד חכמים (מאמר נד) האריך לפרש פי' אחר בכוונת הלשון תרדא תדורא דגולן לשון טרדא המה דתיו מתחלפת בטית, והכוונה שהם טרודים בענינים אחרים ואין משימין לב כהוגן להדברים שעומדים עליהם. ועיין בשו"ת הרב"ז (שאפראן, ח"א סי' מא אות יג) מה שכתב בזה.
ואם היתה קיימת כשנעשה גדול ואחר שנתגדל אכלה או איבדה בידים חייב לשלם ואם נאבדה באונס מסתבר שפטור. ובסתם נאבדה או נגנבה באופן ששומר שכר היה חייב יש לחייבו דמסתבר דעל מה שגנב בקטנותו יש לו דין שומר אבדה שהוא בדין ש"ש.
