יא"צ ותענית ביום שמת בו משה רבינו בשנה מעוברת
בגמ': הא למדת שבשבעה באדר מת משה ומנין שבשבעה באדר נולד משה שנאמר וכו'. (קידושין לח, א).
כתב השו"ע (או"ח סי' תקפ ס"א-ב) אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם. בז' באדר מת משה רבינו ע"ה. ודנו הפוסקים האם בשנה מעוברת צריך להתענות באדר א' או באדר ב'.
כתב השו"ע (או"ח סי' תקפ ס"א-ב) אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם. בז' באדר מת משה רבינו ע"ה. ודנו הפוסקים האם בשנה מעוברת צריך להתענות באדר א' או באדר ב'.
בילקוט שמעוני (בשלח פרק ה) נחלקו תנאים בדבר זמן פטירת משה רבינו ע"ה, ר"א המודעי אומר בז' באדר א' נפטר, ר' אליעזר אומר בז' בשבט, ור' יהושע אומר בז' באדר. וכתבו האחרונים שבסוגיין מבואר שהלכה כרבי יהושע, שהרי מבואר שבסך הכל היו ל"ג ימים מיום פטירת משה עד שעברו את הירדן בי' בניסן, וא"כ אפילו אם נאמר ששנה מעוברת היתה כדברי ר"א המודעי, מ"מ פטירתו היתה בז' אדר ב', ולפ"ז הנוהגים להתענות ביום פטירת משה רבינו לכאורה צריכים להתענות בז' באדר ב' כיון שלכאורה זהו יום פטירתו.
אמנם בשו"ת מהרי"ל (סי' ל"א) כתב שיום שמת בו אביו באדר יתענו באדר א', וכתב, אני איני כדאי להכריע אלא שיש קצת להביא ראיה מפטירת משה רבינו ע"ה שמתענים בראשון, כי אותם הימים כתוב בה"ג שמתענים באדר ראשון, והוסיף, שמא תאמר שכך היה המעשה ששנה מעוברת היתה ונפטר בראשון ורק לכן מתענים באדר א', אין זה נכון אלא באדר הסמוך לניסן נפטר ומביא הראיה מסוגיין, וכן לידתו היתה בז' באדר הסמוך לניסן כמבואר בסוטה (יב:) לפי רבי אחא בר חנינא שמונים ג' חדשים מיום לידתו עד ו' בסיון יום מתן תורה, ולרבי חנינא בר פפי היה באדר הראשון יום לידתו, מכל מקום פטירתו באדר הסמוך לניסן.
וכ"כ בשו"ת תרומת הדשן (סי' רצד) שהמתענה ביום פטירת משה רבינו יתענה בז' אדר א', והביא שם ראיות לזה, וכתב שבמגילה (ו:) נפסק שכל המצות שנוהגות באדר נוהגות בשני כדי לסמוך גאולת שושן לגאולת מצרים שהיתה בניסן, אבל ביום פטירת משה רבינו לא שייך טעם זה ולכן מתענים באדר ראשון משום אין מעבירים על המצוות, אבל אם מת באדר שני מודה שמתענה בשני, ע"ש.
והנה כתב שו"ע (או"ח סי' תקסח ס"ז) כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'. וכתב הרמ"א ויש אומרים שיתענה בראשון (מהרי"ל) אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני שאז נוהגים להתענות בשני, וכן המנהג להתענות בראשון.
אולם המהרי"ו (חידושי דינים שבסוף הספר סי' ה) פסק שיש להתענות ולנהוג את תענית יום השנה באדר ב', והביאו להלכה הבית יוסף (או"ח שם) וכן פסק החכם צבי הובאו דבריו בשאלת יעב"ץ (ח"א סי' קיז), וכן כתב בשו"ת חת"ס (או"ח סי' קסג).
אמנם היעב"ץ (שם) כתב שלדברי האומר במסכת סוטה (יב:) שמשה רבינו נולד בשנה מעוברת באדר א', מסתבר לומר שאם גם שנת פטירתו היתה מעוברת, בודאי שנפטר באדר א', כמו שכתוב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימי ושנותי, ואם כן מוכח כדברי המהרי"ל והתרומת הדשן שכתבו להתענות באדר א'.
בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קעג) כתב, שמה שאמרו שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, כיוונו לומר במה שהוסיפו ודקדקו בלשונם ואמרו מחודש לחודש, שאפילו אם נולד משה בשנה מעוברת באדר א', לא נפטר אלא באדר ב', ולכן יש להתענות בז' באדר ב'.
אמנם היעב"ץ חזר בו ופסק בסידורו שיש להתענות באדר שני, כדברי אביו החכם צבי.
