טעם למנהג לצייר ציורים בגליון הכתובה
בגמ': שיטה אחת נמי פסול. (בבא בתרא קסג, ב).
בתשב"ץ (ח"א סי' ו) כתב לסייע למה שנהגו לצייר ציורים ופסוקים בגליון כתובת החתנים, שנהגו לעשות גליון גדול לנוי, וממלאים אותו בפסוקים וציורים. והיינו על פי מה שכתבו התוספות (קסג: ד"ה שיטה) שלא יניחו העדים גליון מצד חתימתם אפילו בשטרות, שמא יחתוך המלוה את כל השטר שנכתב למעלה מן העדים ויכתוב מה שירצה בשטר חדש באותו גליון שבצד חתימת העדים, ושטר הבא הוא ועדיו בשטה אחד כשר, כמבואר בסוגייתנו.
[ובפרישה (חו"מ סי' מה סי"א) ביאר שהחשש הוא כשמניח גליון בצד ימין של חתימת העדים, ועיין שם עוד בזה]. ולכך ממלאים את גליון הכתובה בציורים, בשביל שלא יחתמו העדים בראש שורה תחת שורות הכתובה וישאר גליון פנוי.
ומשום שיש לחוש בכתיבת פסוקים בלא שרטוט, וכמו שכתב בתשב"ץ (שם סי' ה), לכך יש לכתוב חרוזים אבל לא פסוקים, ומכל מקום נכון הדבר למלאות את הגליון ולא להניחו חלק.
