טעם אמירת 'לחיים' בשתיית יין, ומתי אומרים
כתב בכלבו (סי' כה), שכששותים כמה אנשים יחד יין, כגון בסעודת נישואין, אם אחד מהמסובים מוציא את כולם אומר 'סבר מרי' או 'סברי מורי' קודם שמברך 'בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן', וכתב כמה טעמים למה שצריך להקדים ולומר 'סברי' לפני הברכה.
א. לפי שיש מחלוקת בענין ברכת המזון אם היא טעונה כוס אם לא, ולכן צריך לומר 'סברי מורי', והרי הוא כשואל אותם ומבקש רשותם שיברכו על הכוס אעפ"י שיש סוברים שאין חובה בדבר, והן עונים לחיים, כלומר דעתינו שנברך עליו.
ומה שאומרים את הסכמתם בלשון 'לחיים', הוא משום שיש בדבר כוונה נוספת, שלא יהיה כברכת כוס יין של הרוגי ב"ד, שהיו משקין אותו לפני שהוציאוהו ליהרג כדי שתטרף דעתו וכמבואר בסוגיין, ולמדו כן ממה שנאמר (משלי לא ו) 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש', וזהו שאומרים 'לחיים', לומר שזאת השתיה תהיה לחיים ולא למוות.
ב. לפי שמחמת היין יצא שקלל נח את כנען נכדו, ולכך שואל המברך אם יש בדעתכם לברך על היין ולא נחשוש לקללה שיצאה ממנו, והם אומרים 'לחיים', כלומר שמברכים אותו שיזכה לשתותו לחיים בלי קללה.
ג. שבכל יין ששותים אומרים 'סברי מרנן' ולא רק כשאחד מוציא את כולם בכוס של ברכת המזון, והטעם, כי על פי הרוב שותים יין בתוך המזון, והשומעים עסוקים באכילה ואינם פנויים לענות על ברכתו, ולכן אומר להם 'סברי מורי' כדי שיפנו אוכלין שבבית הבליעה, כלומר כוונו דעתיכם ופנו בית הבליעה כדי שתוכלו לענות אמן בפה מלא ותצאו בברכה זו, וגם באותו שקודם סעודה אומרים 'סברי', לפי שאין אדם קובע סעודתו על היין, ולכן צריך לשאול להם אם דעתם לצאת יד"ח בברכה זו. והרמ"א (או"ח סי' קעד ס"ח) כתב טעם זה לאמירת 'סברי מרנן' לפני שתיית יין, ולא הזכיר ענין עניית 'לחיים'.
ובארחות חיים (מלוניל, ברכת המזון סי' כ) כתב כדברי הכלבו, והוסיף עוד טעם לאמירת 'לחיים' בשתיית היין, שי"א שהוא לפי שבשביל יין ששתה אדם הראשון בברכת נשואין שלו נשתכר ועבר על ציוויו של מקום, ונקנסה על כל העולם מיתה, לכן עונים 'לחיים'.
והנה הטעם הראשון לאמירת לחיים, על פי המבואר בסוגיין, מקורו כבר במדרש תנחומא (פקודי סי' ב), שכששבים הבי"ד מלחקור את העדים אומר להם 'סברי מרנן', ואם חקירת העדים העלתה שנגזר דינו לחיים הרי הם משיבים 'לחיים', ואם למיתה אומרים הם 'למיתה'. ואם הוא מחויב סקילה, מביאים לו יין טוב וחזק ומשקים אותו כדי שלא יצטער מן הסקילה. ומסיק במדרש שכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה והוא אומר 'סברי מרנן', ואומר הקהל 'לחיים', כלומר כי לחיים יהא הכוס.
