טלטול מזוזה או כתובה בשבת

בגמרא: ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתביה לה למחר תקף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרו ליה ליקניה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא. (גיטין עז, ב).

וברש"י תקף ליה עלמא - והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה.

ברש"י (ד"ה תקף) מבואר שאסור לטלטל גט בשבת, ולכן במעשה שהובא בסוגיין אמר רבא שהבעל יקנה לאשתו את הגט בשבת ע"י הקנאת החצר, כדי להימנע מטלטול הגט בשבת.

בסמ"ג (הו"ד במרדכי סי' תלו) כתב שבזמן הזה שדברים שבעל פה נכתבים, אין הגט מוקצה שהרי שאדם יכול ללמוד ממנו הלכות הנוגעות לגט. וברמ"א (אבהע"ז סי' קלו ס"ז) הביא דבדיו בשם יש אומרים. וכך פסק המשנה ברורה (סי' שז ס"ק סג). ומכל מקום כתב (שעה"צ סק"ע) ע"פ הפרי מגדים שאם מקפיד שלא לצור בגט על פי צלוחיתו, אסור לטלטלו.

בבדק הבית (שם) הקשה על דעת הסמ"ג שהלא בזמן רבא כבר הותר לכתוב תורה שבעל פה, ומדוע לא התיר רבא לטלטל את הגט. ובב"ש (שם סק"ח) ביאר שע"פ קושיא זו לא הביא המחבר בשולחן ערוך את דעת הסמ"ג. וכך נראה דעת השו"ע הרב (שם סכ"ח) שכתב, יש אוסרים לטלטל גט כשר העומד לגרש בו, אבל גט פסול או גט שכבר גירש בו את האשה מותר לטלטלו שהרי אין מקפידים עליו לצור על פי צלוחיתו.

בספר מנחת שבת (סי' פח ס"ק לט) כתב ללמוד מהיתרו של הסמ"ג בטלטול גט, שכך יש להתיר גם לטלטל מזוזה שהרי יכול ללמוד ממנה. אך מ"מ דן לאסור טלטולה מחמת חסרון כיס, או מחמת שהיתה קבועה בכותל, עיי"ש. אמנם בשו"ת באר (ח"ח סי' עב) נקט כדבר פשוט להתיר לטלטל מזוזה בשבת, ולמד זאת מדברי השו"ע (או"ח שם ס"ד) שמבואר שמותר לטלטל כתבי הקודש.

בספר שלמי יהודה (פי"ב סי"ג) דן על טלטול 'כתובה' בשבת, וכתב בשם בעל הקובץ תשובות שהכתובה אינה מוקצה בשבת מטעם שיכול ללמוד ממנה הלכות כגון איך למלאות הכתובה, ומה הוא הנוסח הנכון וכיוצ"ב. והיינו לדעת המתירים מטעם זה בגט.