טוען שבני ביתו גנבו את הפקדון שהופקד אצלו
בגמ': אמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא, הכופר בפקדון פסול לעדות (בבא מציעא ד, א).
בשו"ת משאת בנימין (סי' נא) נשאל בדבר כשרות גט, שיצא קול על אחד העדים החתומים בו שהפקידו אצלו אמתחת, שהיה בו כיס של מעות שטרי חובות ושאר דברים, ולא היה שום עדות על הפיקדון.
לאחר זמן בא בעל הפקדון ולקח מהנפקד את אמתחתו, וכאשר פתח את אמתחתו והנה הכיס עם המעות איננו, ואז צוח בעל הפקדון ווי לחסרון כיס שלקח הנפקד, ולא הועיל לו כי הנפקד כפר ואמר לא ידעתי מאומה, ושקר אתה מדבר כי לא חסר שום דבר ממה שהפקדת בידי, עד שנתגלגל הדבר לפני פרנס החודש וצוה לתפוס את הנפקד בתפיסה, גם צוה למשרתיו השוטרים לחפש את כל בית הנפקד וכן עשו, ומצאו הכיס עם המעות תחוב בחור הכותל בבית הנפקד, והנפקד כאשר ראה שמצאו הגניבה אמר לא ידעתי מי עשה הדבר הזה, אפשר שאשתי ובני ביתי גנבו והחביאו בלי ידיעתי.
כל זה העידו המשרתים עכשיו, אחר שיצא עליו קול שגזלן הוא, והנה העד החותם הזה עדיין הוא בחיים, ושלחו אחריו ושאלו אותו על ענין הקול שיצא עליו אם אמת הוא, ובתחילה היה מתרץ את עצמו שלא יהא נתפס כגנב, פעם אחד היה תולה באשתו ובאנשי ביתו, ופעם אחד היה אומר כי מלוה ישנה היה לו אצל המפקיד כנגד אותן המעות שלקח, ולבסוף הודה ואמר שאמת הוא שעשה המעשה הנ"ל ששלח יד בפקדון, אך טוען שאחר שעשה המעשה הנזכר עשה תשובה גמורה קודם שחתם על הגט, וכן טוען שהתענה כמה תעניות בינו לבין עצמו, והביא ראיה שעשה תשובה מכך שהחזיר כמה זהובים של אחרים שהיו בידו, ובאה השאלה אם להאמינו שעשה תשובה והגט כשר או לא.
בתשובתו כתב שהאשה הזאת מותרת להנשא אפילו לכתחילה, מפני שאין בכל זה כדי לפסול את העד ולהוציאו מחזקת כשרותו ואף שהוא היה כופר בפקדון, ובסוגיין אמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא, הכופר בפקדון פסול לעדות, מ"מ יש לחלק שאי"ז דומה לסוגיין, שמה שאמר רב חסדא שהכופר בפקדון פסול לעדות מדובר בכופר בפקדון שבגלוי כגון בהמה או כלים, וטוען לא היו דברים מעולם, ולפיכך כשבאו עדים ואומרים שבשעה שהוא כפר היה הפקדון ברשותו, פסול הוא לעדות כיון שאין לו אפשרות לטעון שלא ידע שהפקדון אצלו, משא"כ בנידון זה שהכיס עם המעות היה באמתחת, יכול לטעון ולומר שלא ידע מעולם מהכיס ומהמעות שהרי בשעת פקדון לא ראה מה היה באמתחת, ואמתחת לקח ממנו ואמתחת החזיר לו, והרי אין דרך בני אדם לחפש באמתחת שמפקידים אצלם, ולכן יכול לתלות את הגניבה באשתו ובניו וב"ב. ומשום בני ביתו שגנבו אין פוסלים אותו עצמו, ואע"ג שדוחק הוא לתלות בבני בית איך בכך כלום. ועיי"ש שהאריך עוד בעניין זה. וע"ע בשו"ת מהר"ם לובלין (סי' פא) שכתב גם כעין סברא זו.
