טבעת מזהב או מכסף

בגמ': אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר (בראשית כג, יג) נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי (קידושין ד, ב). 

בשו"ע (אה"ע סי' לא ס"ב) כתב המחבר, נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן, משום שאין בקיאים במחיר האבנים, ולכן צריך לשום אותם שתדע האשה כמה היא שוה בכדי שיהיה לה סמיכות דעת לקידושין. וכך הביא גם הרמ"א (שם סי' כז ס"א) שנוהגין לקדש בטבעת, ויש להם טעם בתיקוני הזוהר.

יש שנהגו שהטבעת שבה מקדש האיש את אשתו תהיה מזהב, כמבואר במרדכי (בפירקין סי' תפח), וכך העיד בשלחן העזר (ח"ב דף מ.) שכן המנהג בכל המדינות ובכל תפוצות ישראל. ובכלילת חתנים (פ"ט אות ז) הביא סמך לכך מהכתוב 'ואת טבעותיהם זהב'.

בנפש חיים (מערכת ק אות י) כתב בשם בנו ר' יצחק פאלאג'י, הטעם שנוהגין לקדש את האשה בטבעת זהב ולא בשאר מתכות, יתכן לומר דהיינו משום כי ידוע שאין בכל המתכות מי שקולו שפל ונמוך כמו הזהב, ונודע מאי שנפסק להלכה שאשה שהיא קולנית יכול הבעל להוציאה, ולכן לרמוז לה שלא תהיה קולה נשמעת לכן מקדש אותה בזהב, ואתה תראה שבא הרמז בתיבת 'זהב' שהוא נוטריקון ז'ה ה'קול ב'חשאי.

אולם בשו"ת לבושי מרדכי (ח"ג סי' רעד) הביא בשם הגר"מ בנעט זצ"ל שכיון שלומדים בסוגיין דין קידושי כסף 'קיחה קיחה משדה עפרון', ובעפרון כתוב 'כסף' ולא זהב, לכן יש לקדש בטבעת שהיא מכסף, וכ"כ בשו"ת הרי בשמים (מהדו"ת סי' רכט) שמנהגם לקדש בשל כסף, וכן הוא בבן איש חי (פרשת שופטים אות ח), [ועיי"ש שכתב שמנהגם לחקוק על הטבעת צורת ה, והוא מנהג יפה].

בשו"ת דברי יציב (אבהע"ז סי' נב) הביא מאגרת הטיול לאחיו של המהר"ל (חלק הרמז אות ז) שכתב לענין זהב כסף ונחושת האמורים בנדבת המשכן, שיש שלשה דרגות בנותני נדבה, דרגה ראשונה, הנותן 'זהב' שהוא נוטריקון, ז'ה ה'נותן ב'ריא. שנותן נדבתו בעוד שהוא בריא, וזה המעלה העליונה.

דרגה שניה היא הנותן 'כסף' שהוא נוטריקון, כ'שיש ס'כנת פ'חד. וזו מעלה שניה שנודב מחמת פחד.

דרגה שלישית היא הנותן, 'נחשת' נוטריקון, נ'תינת ח'ולה ש'אמר ת'נו. שזוהי מעלה תחתונה כשנותן מחמת חליו.

לפי זה ביאר הדברי יציב שאין זה לסימן טוב לקדש בכסף ונחשת אלא רק בזהב, לרמז שז'ה ה'נותן ב'ריא. ולאחר שדן עוד בדבר במעלות שיש לקדש בטבעת מזהב, ובמעלות שיש לטבעת מכסף, שאין בו החשש של קטיגור נעשה סניגור, כתב, אפשר שעדיף לקדש בטבעת של זהב לבן וכמראה הכסף הנמצא בזמנינו, ויוצא ידי שניהם, והוא כמיזוג זהב וכסף שהכסף לבנוניתו רומזת לרחמים כמבואר בזוה"ק, ונעשה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שיר השירים ו ב). ועיין ביפה ללב (ח"ד אבהע"ז סי' לא סק"א).